הבית מתחיל לקבל צורה. העבודה לא

דברים מתחילים לנחות במקומם.

יום חמישי קיבלתי את הספות הישנות של אמא שלי. בצער רב נפרדתי מהספינה שקוראת לעצמה ספה שהיתה לי קודם. דבר ענקי ונוח. לא האמנתי שאפשר להוציא אותו מהדירה בלי מובילים מקצועיים אבל אח שלי החליט שהוא רוצה אותה ושכנע את האח השני שעזר להביא את הספות שמה שנכנס גם יכול לצאת. מה לעשות, ספה אחת אדום ואחת בז' לא נראות טוב. אז עכשיו יש שתי ספות אדומות וקצת פחות נוחות. האמת, הספות החדשות של אמא שלי פחות נוחות לדעתי. וגם כתומות.

יום שישי הגיע שולחן אוכל מההורים שלו ביחד עם כסאות שעברו חידוש. וביחד עם רמזים מצד אמא שלו שמחכה בקוצר רוח להזמנה לארוחה. הוא יבשל. המשפחה שלי תסתפק בקפה ועוגה. שבת אבא שלי בא לעזור ועכשיו יש מדפים, וילונות ואהיל ורוד. תלינו כמה תמונות, שמנו שטיח חדש מהשופרסל. מוזר לקנות שטיח בסופר אבל הוא נחמד ונעים ודי זול. הסלון נראה די קרוב לצורתו הסופית. החדר הקטן והמיותר הוכרז סופית כממחסן (אחרי שאמא שלי הבינה סוף סוף למה הוא באמת אמור לשמש, אבל בלי לחץ), המרפסת חולקה לפינת עבודה ופינת אל תפריע לי. בכניסה יש שולחן אוכל ואפילו אכלנו עליו ארוחת ערב. זה יותר נחמד לאכול על שולחן אוכל.

 

בעבודה היתה לי שיחת משוב. בשתי מילים- אני תותחית. אם בהתחלה המנהל לא ממש תפס ממני (לא במילים האלה אבל הוא די אמר את זה), שנה שעברה הוא כבר ידע שאני מקצועית ועובדת מצויינת אבל לא היה בטוח שאני יכולה להוביל פרוייקט ודי נתן לי את התפקיד כי לא היתה לו ברירה אחרת (גם את זה הוא אמר) עכשיו הוא בטוח שאני יכולה להיות גורו מקצועית (מילים שלו) או ללכת לכיוון ניהול מקצועי. אחרי משוב כזה אני די יכולה להגיד מה שבא לי. אז אמרתי. אמרתי לו שלדעתי יש יותר מדי התנשאות במחלקה, אנשים מתנהגים כמו טייסים ובטוחים שכולם מסביבם רק כדי לסייע להם במשימה שלהם. אמרתי שאין אנשים עם נסיון. שברגע שמישהו נהיה מקצועי הוא מקודם. שאין עם מי להתיעץ, כל אחד צריך להמציא הכל מחדש. אין בקרה על העבודה. אין לימוד מטעויות העבר כי אין עבר. אני שם כמעט 5 שנים ואני מהוותיקים. נראה לי שהוא קצת נפגע. כנראה הבונוס שנה הבאה יהיה קצת פחות גבוה.

פנה אלי אחד המהנדסים הבכירים בשטח, הציע לי לעבוד על פרוייקט חדש שהוא מקדם. משהו מחקרי, בלי יותר מדי תקציב, בלי אור זרקורים. בדיוק מה שרציתי. תחום קצת שונה ממה שאני עושה עכשיו אבל מספיק דומה כדי שאני אוכל להשתמש בנסיון שלי ומצד שני מספיק שונה שיהיה מעניין ויצריך עבודת מחקר וקריאה. בלי לחץ ובלי פוליטיקות. אמרתי למנהל שאני רוצה לעשות את זה. אמר לי שזה תלוי בי אבל... יש פרוייקט אחר, די מה שעשיתי בפרוייקט האחרון שהובלתי, רק שיש בו לקוח ויש בו כסף ויש בו זרקורים ותהילה. אני לא אהיה מובילה אבל אני אהיה אחראית על חלק מסויים, לא זה שעשיתי בפרוייקט הנוכחי, ובחלק שכן קשור אני אהיה דמות מרכזית. ההנהלה של הפרוייקט הזה מורכבת מאנשים שעבדתי איתם בעבר וקיוויתי לא לפגוש שוב. הפרוייקט במרכז תשומת הלב ולכן גם בלחץ להצליח. בקיצור כל מה שאני לא רוצה. אבל מכיוון שהפרוייקט כל כך חשוב רוצים אליו את האנשים הכי טובים והחלק שאני אמורה לקחת מצריך ידע ונסיון שאין להרבה אנשים חוץ ממני גם המנהל וגם המנהל של המנהל והמנהל שלו רוצים שאני אעשה את זה. מבחינה מקצועית ללא ספק זה יקדם אותי הרבה יותר. השאלה היא האם אני אהנה מזה. אני בכלל לא בטוחה. מה גם שהוא עדיין לא מוכן להגיד לי עם מי מהמחלקה אני הולכת לעבוד.

אני לא יודעת מה לעשות עם זה. אני בטוחה שבטווח הקרוב אני אהנה יותר מהראשון. מצד שני אם אני אצליח להתמודד עם השני אני בהחלט אזכה להרבה יותר הערכה ואבסס את המעמד שלי כדמות מפתח במחלקה. השאלה אם אני בכלל רוצה להיות דמות מפתח. כולם רוצים שיעריכו אותם, לא?

 

החתולה עדיין בסדר, אנחנו גם כן. שיהיה לכולנו שבוע מוצלח ובחירות נכונות.