פירגנתי לעצמי יום חופש. אחרי שכל הסופש הייתי מצוננת עם שיעול מעצבן וחוסר יכולת לעשות כלום, הייתי חייבת לעצמי לפחות יום אחד של מנוחה שקטה לפני שאני מתחילה את השבוע.
בזמן האחרון השבועות נעשו ארוכים. בעבודה אני בתקופת ביניים שלא בדיוק ברור לאן הכל הולך. הפרוייקט שלי, זה שהובלתי בשנה וחצי האחרונה, תקוע בלי לקוח ובלי כיוון. פרוייקט עבר שרודף אותי לא עוזב וכרגע אני מנסה לקדם שם משהו. יש לי איזה רעיון מעניין אבל אני לא מצליחה לממש אותו. אם זה יצליח אני אתקע עם הרוח הזו עוד חצי שנה, אבל לפחות יהיה מעניין. חוץ מזה, כרגע נראה לי שהמנהל שלי בונה עלי לתפקיד שאני ממש לא רוצה לעשות. אמנם זה משהו מעניין אבל עם אנשים שעבדתי איתם פעם וממש לא בא לי לעבוד איתם שוב. בשבוע הבא יש לי שיחת משוב עם המנהל. בא לי להתכסח איתו, להגיד לו כל מה שאני חושבת, לעצבן אותו קצת. בא לי להביא את העניין לפיצוץ כדי שיהיה לי תרוץ להתחיל לחפש מקום עבודה אחר. כבר שיפצתי את הקורות חיים שלי ועכשיו הם נראים ממש טוב. אני רק מחכה לשיחה הזו לראות אולי יש סיכוי שהעניינים יפנו לכיוון יותר טוב. אחד האנשים החשובים אצלנו בשטח פנה אלי ביום חמישי ואמר שיש תקציב לבנאדם אחד לשנה לפרוייקט מו"פי, משהו מעניין והשם שלי עלה ושאל אם זה יכול לעניין אותי. קבענו למחר לשיחה מפורטת יותר. נראה לי שאם המנהל יתעקש על התפקיד שאני לא רוצה אני אדרוש לעשות אותו רק בחצי משרה ובחצי השני את המו"פ. או שאני אתחיל לשלוח קורות חיים.
יש עוד סיבה שלא רציתי לעבוד היום. פורים. בעבודה זה יום קצר. גם שנה שעברה בפורים היה יום קצר, שבסופו נסעתי ישר להלוויה שלה. אני זוכרת את היום הזה. אני זוכרת את כולם סביבי עם אזני המן, בטמן והג'וקר בתחפושת מושקעת במיוחד ורק אני רוצה לבכות. שנה עברה. שנה בדיוק. כמה השתנה בשנה הזו. כמה דברים שרציתי לספר לה ולא יכלתי. שבוע הבא האזכרה שלה. אמא שלה ביקשה ממני לכתוב משהו. אז היום כתבתי ובכיתי תוך כדי. אבל לא נראה לי שאני אקריא את זה. אני אנסה לכתוב משהו אחר.
עדכוני חתולה. נראה שהפעם מעבר הדירה הרבה יותר קל לה ממה שהיה כשהיא הגיעה אלי. אולי כי הפעם יש לה את הספה וכריות שהיא מכירה ואת הכורסא מחבוא שלה. ואולי כי יש לה אותי. ואפילו נראה שהיא מתחילה לחבב את מר בחור. בהתחלה היא היתה קצת אנטי ואפילו יום אחד הפכה לו את המסך של הלפטופ (מי אמר שחתולים לא חכמים, אני לא ידעתי איך עושים כזה דבר) אבל נראה שהיא ממש מוכנה להודות בקיומו ואפילו אוהבת להתכרבל סביב הרגליים שלו. היא עדיין קצת קופצנית וחשדנית, בעיקר כלפי הבזיליקום החדש, אבל בגדול נראה לי שהיא בסדר.
ומה איתנו? אנחנו גם בסדר, מתרגלים לנוכחות ולהרגלים אחד שלי השני. מחפשים פאב באזור שאפשר יהיה להכתיר אותו כפאב הבית. מחכים לספות של אמא שלי ולשולחן אוכל של ההורים שלו כדי שאפשר יהיה להביא את הבית למצב שאפשר לקרוא לו סופי.
עוד שבוע מתחיל, שיהיה שבוע מוצלח יותר מהקודם לו.
התגעגעתי אלייך, איזה כיף שכתבת.
השבמחקאיזה כיף שהחתולה (לאסי, נכון?) אוהבת את ביתה החדש...
החפצים המוכרים ונוכחותך בהחלט עוזרים - אבל לפעמים זה פשוט האנרגיות של המקום. החתולה של בתי קמה לתחייה עכשיו שהם עברו דירה, קודם היה נראה כאילו היא מתחילה לדעוך....לך תדע איך חתולים יגיבו. גם חתוליי מאד מאד אהבו את המעבר לבית הזה, מההתחלה.
קראתי בעצב את הפוסט מפורים שעבר על לילך שאבדה לך לעולם. מאד מאד קשה לאבד חברה כך...
ולגבי העבודה - אם באמת את חושבת לחפש משהו אחר, אז אין לך בכלל מה להפסיד ואת יכולה לאמר בשיחת המשוב את הכל. אולי זה באמת ישנה דברים ולא תצטרכי למצוא משהו אחר עדיין - אבל בכל מקרה תוציאי את הכל מהמערכת......בהצלחה
יכול להיות שבאמת טוב ללאסי שיש לה בית גדול. וגם שני אנשים שמתחרים על תשומת הלב שלה.
השבמחקאמרתי לבוס בשיחת משוב את הרוב. עבר בשלום. פוסט עדכון בדרך
את יודעת שאני ממש זוכר את הפוסט שלך הזה משנה שעברה? לא ידעתי שאני "מכיר" את הבלוג הזה כל כך הרבה זמן...הזמן טס לנו יקירתי. החיים האלה - צריכים לחיות אותם...
השבמחקהו! כמה טוב לשמוע שהיא מסתדרת בבית החדש :)))) זה כנראה תלוי אופי, כמו עם אנשים :/
השבמחקוטוב לשמוע שגם אתם מסתגלים טוב.
מה היה בסוף עם העבודה?
מי כמוך יודע את זה
השבמחקלא יודעת אם זה אופי, המעבר הקודם היה לה ממש קשה. אולי כמוני, גם לה נמאס לנדוד והיא פשוט מנסה להרגיש בבית.
השבמחק