יום שישי, 21 בינואר 2011

להוט יש שירות החשבונית שלי. במקום שיזהמו לי את תיבת הדואר הם מזהמים את האימייל. לפחות אימייל לא הורג עצים. הוא הורג ביטים שהתבזבזו לשווא אבל ביטים יש כמו זבל, לאף אחד לא אכפת מהם. אז היום השירות ביקש ממני לשנות סיסמה. אפשר לחשוב, אני לא אשנה את הסיסמה ומישהו יפרוץ לי לחשבון ויראה כמה אני משלמת.


3 בלילה ואני לא מצליחה לישון. ב12 נכנסתי למיטה. עד 2 ניהלתי שיחות עם עצמי. החלטתי שאני רעבה. אכלתי חצי פיתה עם גבינה. עכשיו אני לא רעבה. גם לא עייפה. קראתי עיתון ספו"ש. בדר"כ אני לא מכניסה עיתונים אלי הביתה. לפני כמה זמן היה מבצע עיתון חינם לשבועים. כל יום היו שמים לי עיתון על השטיח של הכניסה. גיליתי שאם אני לא אוספת את העיתון יום למחרת הם אוספים אותו ולא שמים אחד חדש. ככה יום היה לי עיתון, יום לא. היום אבא שלי הביא עיתונים אז הכנסתי אותם. הבת המסכנה שעזבה את הקיבוץ ואין לה עיתונים. גם אוכל הוא הביא. האמת שאם הוא לא היה מביא באמת שלא הייתי אוכלת. פשוט לא היתי רעבה. אני צריכה שטיח חדש, הנוכחי מכוער. לדעתי הוא בא מאיקאה.


רוב הדברים שהדייר הקודם השאיר לדעתי באו מאיקאה. יש לבנאדם טעם מחורבן. השאיר ארון דפוק, רוב הארון מוט תליה. 3 מדפים קטנטנים ומוט תליה ארוך. עורך דין, כנראה הכל אצלו חליפות. אצלי לא, אני צריכה מדפים. אז היום אבא הביא לי מדפים והפך את הארון- החלק של התליה הפך למדפים, החלק של המדפים הפך לתליה. עכשיו הארון הגיוני. אבל עדיין מכוער. לאבא שלי יש סולם. אבא שלי יודע לעשות הכל. הוא בנה לי ארון למטבח כדי שהטוסטר לא ישב על המיקרו עכשיו יש מקום למיקרו ומקום לטוסטר. הוא בנה לי שולחן והתקין מדפים ומנורה והסתיר את הצינורות המכוערים של המזגן. אני לא יודעת איך הדייר הקודם חיי עם צינורות בולטים באמצע הסלון. מכוער.


אני צריכה ספה חדשה. שלי לא נוחה.


קראתי בעיתון על עוד אחת שכתבה ספר על ילדותה בקיבוץ. מי שנולד בקיבוץ יש לו 2 אפשרויות: להשאר בקיבוץ או לעזוב ולכתוב ספר על איך הקיבוץ דפק לו את החיים. כולם מאשימים את ההורים. קיבוצניקים כותבים על זה ספר. דווקא הפעם קצת הזדהיתי איתה. היא לא שופטת, היא מבינה את ההורים שלה והיא מבינה שהכל היה חלק מניסוי מאד מיוחד שהיו כמה ששילמו עליו מחיר. לכל דבר יש מחיר. לכולם יש ילדות דפוקה אבל לקיבוצניקים יש ילדות דפוקה מיוחדת, כזאת שאפשר לכתוב עליה ספר. וכולם כותבים אותו דבר. כי כולם באמת נהיים אותו דבר. אבל היא קצת שונה. היא לא זוכרת פתיחות מינית כמו שכולם נורא אוהבים לזכור, כי מין מוכר. כמובן שהכתב שאל אותה על זה, הרי לכתור על קיבוץ בלי לכתוב על מין זה לא יתקבל על הדעת. היא כל הזמן חושבת שמסתכלים עליה, גם אני ככה. היא היתה מדמיינת שמצלמים אותה, גם אני הייתי מדמיינת. היתי חושבת שאולי מצלמים אותנו כל הזמן וכשנהיה גדולים מישהו יאסוף את כל הקטעים שלנו ויעשה לנו סרט. אולי כשנמות. זה יהיה הסרט על המצבה. היא כותבת שקשה לה להכנס לחדר שיש בו אנשים. גם לי. המשעשע הוא שהופיע בכתבה שם הקבוצה שהיא היתה שייכת אליה. גם הקבוצה שאני היתי שייכת אליה נקראה ככה. זה מוזר ככה לקרוא מישהו ולחשוב שהמישהו הזה הוא כמעט אני.


אני לא עייפה. האמת שקמתי היום מאד מאוחר. זה היה מוזר. בד"כ כשאני ישנה עם תריסים פתוחים אני מתעוררת בסביבות 9-10. בד"כ אני ישנה עם תריסים פתוחים כי יותר קל לי לקום בבוקר. בשבת אני ישנה עם תריסים סגורים כדי שאני לא אתעורר. אבל גם אז אני לא כמה כזה מאוחר.


היה לי ספר טוב אבל סיימתי אותו. מסוג הספרים שבמאס כשמגיעים לסוף כי אי אפשר להמשיך לקרוא. בהתחלה היה קשה לי להכנס אליו אבל ברגע שנכנסתי מאד נהניתי ממנו. אז עכשיו אני מנסה לקרוא ספר של יורם קניוק. אני לא אוהבת אותו. זה ספר קשה לקריאה, כאילו בכוונה הוא לא זורם כדי לאתגר אנשים שיתאמצו. אז אני מתאמצת כי אולי בסוף אני אבין למה זה טוב אבל נראה לי שאני אוותר עוד מעט.


פוסט של 3 בלילה. זו צריכה להיות הכותרת של הקטע הזה.


 

8 תגובות:

  1. את כנראה צריכה לכתוב הרבה ב- 3 בלילה.
    השתעשעתי. אני אחזור לפה בקרוב

    השבמחק
  2. אני מייחסת את השעשוע שלך לעובדה שעכשיו 3 בלילה וכושר השיפוט שלך לקוי. אם תקרא את הפוסט הזה באור יום תבין כמה הוא דפוק

    השבמחק
  3. הפוסט באמת דפוק..כמו רוב הפוסטים שנרשמים בשלוש בלילה..
    אבל את כותבת מקסים. וכל הכבוד לאבא שלך שבאמת ראוי  להערכה,
    ובסך הכל חוץ מהמכולת השכונתית היקרה  אפשר לחיות איתו.
    שתהיה שבת שלום,

    השבמחק
  4. נשמע מעניין. איפה הכתבה הייתה? ומי הכותבת?

    השבמחק
  5. תודה. אני אוהבת פוסטים דפוקים. יש בהם משהו דפוק כזה.
    שיהיה לך שבוע מקסים.

    השבמחק
  6. מוסף ספרות של 7 לילות. לסופרת קוראים יעל נאמן.

    השבמחק
  7. קראתי שוב את הפוסט הדפוק והמקסים שלך. בקריאה שניה בשעת לילה מוקדמת אני יכול לומר בוודאות שלפוסט הזה יש ייחוד. משפטים קצרים. שמעבירים מסרים שלמים בבלאגאן ייחודי כזה שקיים בחלומות טרופים של אמצע הלילה או בפוסט שכזה. 
    פהוסט קריא,שנון,  שוטף ודפוק..
    אני מזמין אותך לכתוב עוד כאלו פוסטים של שעת לילה מאוחרת..
    שיהיה שבוע מקסים.  

    השבמחק
  8. זכית באבא טוב (: ויעיל! (למרבה המזל ובלי עין הרע, גם אבא שלי עוזר לי בדברים האלה. אתמול בדיוק הוא בא לעשות אצלי כמה שיפוצים קטנים. קצת מתסכל אותי להיות כל כך חסרת אונים מול חשמל, מקדחות וכל דבר מסובך יותר ממסמר)

    החיים בקיבוץ כנראה באמת דופקים משהו. אבל יש משהו מעודד בדפיקות הקולקטיבית, לא?

    השבמחק