ג'וקים! אני לא חושבת שאפשר לתאר את מה שאני מרגישה כלפיהם כפחד. זה יותר סלידה עמוקה ובלתי רציונאלית לחלוטין. אני פשוט לא רוצה שהדבר הזה יהיה קרוב אלי. פעם כשהלכתי לקנות לעצמי כזה חומר נגד ג'וקים ראיתי מיכל עם ציור של ג'וק ענק. רק מלהסתכל על המיכל נהיו לי עצבים מרוטים וכשאיזה ילד נתקע לי ברגל אני נתתי קפיצה רצינית. למזלי אני יכולה לציין שהרבה זמן לא פגשתי אחד. אחד היתרונות של הדירה הקודמת שלי שמשום מה לא היו שם ג'וקים. היו שם חשופיות שטילו להן בחופשיות על נעלי הבית שלי אבל לפחות ג'וקים לא. אני מאד מקווה שג'וקים לא מגיעים לקומה חמישית ואז אולי יהיה לי מזל וגם בדירה הנוכחית אני לא אפגוש אותם. לפחות חשופיות אין פה.
כשהיתי בדירות שכן היו בהן ג'וקים ברגע שהיתי רואה אחד היתי מיד קופצת להביא את המיכל ריסוס ואז היתי רודפת אחרי הג'וק עם המיכל בכל הבית עד שהוא היה מתחיל לפרפר, משום מה הדברים האלה אף פעם לא מתים מיד, ואז היתי מטאטאת אותו החוצה. פעם כשעוד היה לי חתול הוא בעצמו רדף אחריהם ואני היתי מנסה לגרש אותו כי לא רציתי שהוא יגע בדבר הזה, חוץ מזה שהוא היה מפרק וראש של ג'וק זה יותר מגעיל מג'וק שלם.
אני לא מבינה איך אנשים מסוגלים למעוך אותם. רק הצליל הזה של השריון שלהם נשבר עושה לי צמרמורת בכל הגוף, שלא לדבר על האיכסה שנשאר אחר כך.
היום בערב הלכתי לטיול קצר בשכונה. מכיוון שמה שלבשתי לא כלל כיסים לקחתי איתי רק את הצרור מפתחות הכולל בתוכו את מפתחות הבית. בדרך חשבתי לעצמי שאם עכשיו יקרה לי משהו, נגיד ידרוס אותי מישהו או סתם יקרה לי משהו אחר שאני כרגע לא מצליחה לחשוב עליו, לא יוכלו לזהות אותי. הדבר היחיד שיצמאו זה צרור מפתחות. אולי מישהו יזהה שאחד המפתחות בצרור הוא של תא דואר וגם יש עליו מספר. יש המון עמדות תאי דואר בשכונה אבל אולי אם הם יחפשו הם ימצאו את התא דואר המתאים ואז אולי יבררו לאיזה דירה הוא שייך. אבל גם אז, הרי הכתובת שלי לא בדירה הזו. מבחינת העיריה הדירה שייכת למישהו אחר. רק בחברת החשמל מופיע שאני גרה שם. או לפחות אני זו שצריכה לשלם את החשבון. אבל מי עובד בחברת החשמל בסוף שבוע? אז אף אחד לא ידע מי אני ובינתיים מי יחפש אותי? טוב, בקטע הזה אני רגועה כי בשבת בערב אמא שלי תתקשר אלי לשאול אם אני באה לארוחת ערב ואם אני לא אענה היא תתקשר לאבא שלי לשאול אם הוא שמע ממני משהו ואחרי כמה זמן היא ממש תדאג ואולי אפילו תיסע אלי לדירה לחפש אותי. אם לעומת זאת כל זה יקרה ביום ראשון...
היום נכנס אלינו לכיתה עכבר בגודל ענקי .
השבמחקממש ענקי כמו....שני נעליים גדולות . כולם עלו על השולחנות ורק המורה המסכנה נשארה בלי שולחן . הוא רץ בכל הכיתה ואז הוא עלה על המורה XDDDD
זה היה כזה גדול . היא נתנה את הצרחה של החיים שלה ממש =]
לגמרי איתך, בקטע של הג’וקים...
השבמחקמהחלק של הג’וקים התעלמתי כרגע, מתוך הטראומה העמוקה שאני נמצאת בה בין כה בנושא הדברים עם ההרבה רגליים. אתמודד עם זה מחר, מבטיחה.
השבמחקהמוות הלא ידוע- אני די בטוחה שלא היו קוברים אותך כאנונימית. היה לוקח להם זמן אבל אז אמא שלך היתה מדווחת עליך כנעדרת והיו מקשרים את זה איכשהו (יותר מידי CSI, נדמה לי). אותי מטרידה השאלה של - איך השארתי את הבית? עם איזה תחתונים ימצאו אותי? שאלות הרות גורל לא פחות. תכלס, אם אמות ביום שבו הבית מבולגן זאת חתיכת פדיחה.
תכל’ס, הדירה שלי עדיין לא מאורגנת כמו שאני רוצה. אני לא רוצה להשאיר אותה ככה. יש לה המון פוטנציאל.
השבמחקמלחמת חורמה על ג’וקים?
השבמחקלא, אני מעדיף להתקפל בפינה ולחכות שהם יגמרו לעשות את מה שהם באו לעשות
השבמחקאני למדתי לחיות בצל הג’וקים, למרות שאם לומר את האמת, טרם נתקלתי בג’וק של ממש עם שריון וג’יפה, רק בנדלים עכבישים וחברים מעופפים, ואת כל אלה ממש אין לי בעיה להרוג, ג’וקים הם מגעילים בטירוף לעומת זאת ואני מאוד מקווה שלא אצטרך לפגוש אותם מקרוב בקיץ. למרות שאם היו נותנים לי בחירה בין המון ג’וקים לנחש אחד, סביר שהייתי מעדיפה ג’וקים.
השבמחקחלש
השבמחקנדלים עכבישים ושאר מעופפים לא נחשבים כג’וקים. למעשה הם אפילו נעלבים מההשוואה ומוסרים שנראה אותך גיבורה פעם הבאה שתבואי עליהם עם נעל, איזה ג’יפה הם יעשו לך על הרצפה אח"כ
השבמחקלפעמים המציאות חלשה.
השבמחק