הזהרה והתנצלות מראש. הפוסט הזה מאוד ארוך. אל תרגישו צורך לקרוא אותו עד סופו או אפילו עד סופה של פסקה זו. בפוסט הזה זרקתי על המחשב את המחשבות שעברו לי בראש בזמן קריאת הספר. הפוסט מאוד לא קוהרנטי מכיוון שנכתב בחלקים כל פעם שעלתה לי עוד מחשבה. (פעם היינו זורקים מחשבות על נייר. היום זורקים מחשבות על מחשב. אולי זה יותר הגיוני- מחמשב שאוגר מחשבות).
הספר בגדול סוקר את התפתחות האנושות ומנסה לתת הסברים לתהליכים השונים. ההסברים כמובן הם בגדר השערה בלבד שהרי היסטוריה היא לא תורה סדורה. אבל למרות חוסר הודאות, ההסברים ברובם הגיוניים ומעניינים. המחבר נותן הצעה והקורא יכול להחליט האם לקבל את ההצעה או לא. ודווקא הדברים שאיתם לא מסכימים הם אלה שגורמים לחשוב. הנה אני למשל, רוב הספר פשוט קראתי וחשבתי לעצמי הוי כמה מעניין, אבל הקטעים שהפריעו לי, הקטעים שלא הסכמתי איתם הם אלה שהעסיקו אותי יותר ועוררו בי את הרצון לכתוב עליהם.
אז הנה, מחשבות מהמחשב על הספר קיצור תולדות האנושות.
הספר מנסה להתחקות אחר תהליך התפתחות הציויילזציות של בני האדם ולתת הסברים הגיוניים לגבי הגורמים לתהליכים הללו. הסופר מנסה להפריד בין דברים שניתן להגיד די בוודאות (עד כדי קבוע), למשל- ישנם ממצאים של כלי אבן מלפני 10,000 שנה, לבין השערות, למשל- כנראה שהכלים הללו שימשו לצייד. הספר מלווה לאורך כל אורכו במראי מקום למאמרים בהן מוצגות ההשערות והתהליכים שהביאו חוקרים שונים לאותן מסקנות. הסופר אף מבהיר לעיתים קרובות כי יש לקחת כל מחקר כזה בערבון מוגבל ולזכור כי מחקר היסטורי תמיד מוטה על ידי השקפת העולם של החוקר.
כדוגמת נגד המבהירה את כוונתי אני רוצה לציין ספר אחר- סיפורה של האנושות. את הספר הזה, להלן סיפורָשל, התחלתי לקרוא ונטשתי די מהר כי הוא בדיוק לא הספר הנידון. אין בו מראי מקום או הסברים לתיאורים המובאים בו. הספר סיפורָשל מתאר את השתלשלות העניינים בצורת סיפור כשבתור מקורות הצלחתי לזהות את סיפורי המקרא, האודיסאה והסרט 300. אין בו שום הסבר מדוע הסופר סובר שזה הסיפור ולא אחר.
אבל, וזה אבל די מפריע, למרות שהוספר מזהיר מפני הטיה של מחקר הוא עצמו נופל להטיה כזו לאורך כל הספר. השקפות העולם של הסופר מאוד ברורה בספר ולעיתים היא גורמת לו לעיוורון חלקי די צורם, כזה שבא לי לצעוק עליו שיניח לרגע את האמונות שלו בצד ויסתכל הדברים בצורה היגונית.
דוגמה: הסופר פנימיסט מיליטנטי. וככזה הוא טוען שללא ספק אין שום יתרון אבולוציוני לחברה פטריארכית- חברה הנשלטת ע"י גברים.
ישנו פרק שלם העוסק בכך שלאורך כל ההיסטוריה הידועה לנו רוב רובן המוחלט של התרבויות (ובאופן מפתיע הסופר לא מצליח בשום אופן למצוא דוגמה הפוכה) הן פטריארכיות. הסופר ניצב אל מול עובדה זו (העובדה היא שככל שידוע לנו זה המצב, לא שזה היה תמיד המצב) וקובע חד משמעית- העובדות לא הגיוניות ולא ניתן להסבירן. בתור חוקר שמנסה לטעון בספר שכל תהליך התפתחות הציוויליזציות מונע ע"י גורמים סביבתיים בנקודה זו הסופר פשוט דופק את הראש בקיר.
ואיך הוא יודע שאין יתרון אבולוציוני לחברה פטריארכית: פילים. אצל חלק ממיני הפילים הנקבות חיות בלהקות משלהן, שומרות ודואגות לעצמן בזמן שהזכרים משוטטים להם כמו זאבים בודדים. לא משנה שברוב להקות בעלי החיים תמצא זכר אלפא ולא נקבת אלפא. הפילים- החיה הכי גדולה שחיה על האדמה ואף אחד לא מעיז להתעסק איתה- חיים בחברה מטריארכית. מסקנה- אין שום יתרון לחברה פטריארכית. מ.ש.ל. מה אני אגיד, מזל שלו שהוא לא למד בטכניון.
אם הראיה הפמיניסטית היתה נעצרת פה, מילא. אבל היא לא. עוד דוגמה: כאשר הסופר מתיחס לחברת הלקטים ציידים הוא נוקט בשפת מירב מיכאלי ומדבר באופן קבוע על הלקטת-ציידת. כל מי שמדי פעם מעיין בynet יודע שכיום ישנה תיאוריה רווחת בקרב סוציולוגים בשנקל שגורסת כי גברים הם ציידים ונשים לקטות. (יתכן שגם סוציולוגים רציניים דוגלים בתיאוריה הזו, אני לא מספיק מתעניית בסוציולוגיה בשביל לבדוק). מבחינת הסופר התיאוריה הזו לא קיימת. זה לא שהוא מראה למה היא חסרת ביסוס או לא הגיונית, הוא פשוט לא מתייחס אליה. מבחינתו זה ברור מאליו ללא צל של ספק שנשים כמו גברים עסקו גם בצייד וגם בליקוט ואין אפילו צורך להסביר את זה. כי הרי בכל החברות הידועות לנו נשים עסקו בדיוק באותם המקצועות כמו גברים. או שלא.
דוגמה נוספת בשביל הספורט: הסופר עוסק בשאלה מה היה המבנה המשפחתי של הלקטים-ציידים (לקטות-ציידות). ישנם חוקרים המאמינים שהמבנה היה מבנה מונוגמי- גבר אחד עם אישה אחת. וישנם חוקרים שמאמינים במבנה קומונה- כולם עם כולם. לדעת הסופר כמו שכיום אין אחידות מבנית, גם אז לא היתה. חלק מהלהקות חיו במבנה מונוגמי וחלק במבנה קומונרי. משעשע להבחין כי הסופר שכח לגמרי אופציה שלישית, אופציה שהרבה יותר נפוצה הן אצל בעלי חיים והן בחברות אנושיות, חברה פוליגמית- גבר אחד עם מספר נשים. לאורך כל ההיסטוריה הידועה לי (אנא תקנו אותי אם אני טועה) היתה תרבות אחת שחיה בחברה קומונרית- היפים בשנות ה60. לעומת זאת ישנן אינספור תרבויות בחברה פוליגמית. כמובן יתכן שהסופר לא שכח את האופציה הזו אלא פשוט לא טרח להזכיר אותה מכיוון שברור שהיא לא היתה קיימת. הרי לא יתכן שהלקטת-ציידת היתה מסכימה לכזה דבר.
ומשוויון בין גברים לנשים נעבור לשוויון בין בני האדם. הסופר מנסה להבין מדוע יש מעמדות. ההסבר שלו ליצירת מעמדות- ארוע מקרי שמוזן לתוך לולאה של היזון חוזר. לדוגמה: באופן מקרי לגמרי עם תחילת ההתישבות ביבשת אמריקה הצפונית השחורים היו משרתים של הלבנים. אמנם העבדות בוטלה אבל בגלל ההיזון החוזר השחורים התחילו ממעמד נמוך ולא מצליחים לצאת ממנו ולכן עד היום בארצות הברית השחורים הם במעמד נמוך יותר.
למה זה מקרה שדווקא השחורים היו עבדים של הלבנים? כי באותה מידה המתישבים הראשונים היו יכולים לקחת להם כעבדים סינים או תושבי חצי האי ערב. רק בגלל שאפריקה קרובה יותר (ובגלל שהם לא רצו עבודה ערבית) האמריקאים לקחו דווקא את השחורים. אין לזה שום קשר לעובדה שבזמן ההתישבות באמריקה הצפונית כל יבשת אירו-אסיה (אירופה-אסיה-צפון אמריקה) היתה מיושבת בחברות די מתקדמות שכנראה שיתפו פעולה ביניהן (ממליצה מאוד על הפודקאסט הזה מסביר בצורה מאוד יפה את הטענה הזו) ואילו באפריקה חיו שבטים שלא הגיעו עדיין לשלב החקלאות, השלב הראשון לפי הספר בהתפתחות חברה מתקדמת.
הספר בעצמו מסביר למה לא התפתחו חברות מתקדמות בדרום אפריקה ומראה שזה בעיקר גורמים סביבתיים. לא ברור אם כן למה הוא מתעקש לטעון שהמאורע שהתחיל את הלולאה היה מקרי, כאילו שאם הוא יטען שזה לא מקרה יאשימו אותו בגזענות.
הלאה לפרק על הדת. הסופר סוקר התפתחות הדתות, ביניהן אמונה באלים, אמונה באל יחיד, קומוניזם, קפיטלים והומניזם. כן, גם האחרונים הם דתות. למה הם דתות? כי הם מתאימים לצורה בה המחבר מגדיר דת- אורח חיים הנובע מאמונה בחוקי טבע. ולמה דווקא זו ולא אחרת ההגדרה הנכונה לדת? כי אם לא נאמץ את ההגדרה הזו נאלץ להודות שתורות אחרות, למשל בודהים או קונפוציאניזם (דוגמאות מתוך הספר) הם אינם דתות. חיפשתי באינטרנט (אני יודעת, אינטרנט זה לא מקור רשמי, בטח לא כמו המקורות של הספר) ובאף אתר שמתיימר להיות רציני לא ראיתי שמגדירים בודהים וקונפוציאניזם כדתות.
כן, מבחינת הסופר אידיאולוגיות הן דת. הוא לא מדבר על הדמיון בין אידיאולוגיות לדת, הוא לא מסביר למה אידאולוגיה ודת זה בבסיסו של עניין אותו דבר. לא. אידאולוגיה זה דת. כה אמר דר' יובל נח הררי. אני מנסה להבין מה מונח בבסיס ההתעקשות הזו להגדיר מחדש דת כדי שתכיל אידאולוגיות אחרות בתוכה ונראה לי שהמטרה היחידה היא לנסות לעצבן את הקוראים ובכך לגרום להם לחשוב. כי כיום הרבה אנשים חושבים שדת זה דבר ארכאי ומנוגד להגיון ואם תבוא ותגיד להם שמה שהם מאמינים בו, למשל שכל בני האדם שווים ובפרט גברים ונשים, זה דת הם יתעצבנו. ואם הם יתעצבנו הם יחשבו והנה השגנו את המטרה. אז הנה- התעצבנתי קצת וחשבתי קצת והגעתי למסקנה שהיסטוריה זה ללא ספק לא מדע.
ומה עוד יש להגיד על דת? פה יש נקודת מבט די מעניינת שאני לא אפרט, ממליצה לקרוא. וזו השתלשלות העניינים: פעם היו דתות פוליטאיסטיות- ריבוי אלים. ואז הגיעו הדתות המונוטאיסטיות. בהתחלה היה איזה פרעון אחד שניסה להנהיג אמונה באל אחד ולא כל כך הלך לו, והיה גם איזה זרם מאוד זניח, קוראים לו יהדות ואז הגיעו הנצרות והאיסלם ושינו את העולם.
באמת? אני מבינה שלטעון שהופעת היהדות שינתה את מהלך ההיסטוריה זה מאוד מגלומני וכנראה גם לא נכון, אבל להתעלם בכלל מהיהדות ולהציג את הנצרות כאילו צמחה יש מאיין זה לקחת את הביטול העצמי שיש לכל מיני ישראלים בכל מיני חוגים הומניסטיים לקיצוניות. הספר מנסה לחקור תהליכים אבל קובע את נקודת ההתחלה של התהליך עם עליית הנצרות כאילו למאות השנים שבהן יהודים פיתחו דת חדשנית יחסית לתקופה לא היתה שום השפעה על ישו ותורתו. נכון, לפני ישו היהדות לא היכתה גלים ולא שינתה מהלכי היסטוריה. אבל באותה מידה הייתי יכולה לטעון שפעם היתה חברת לקטות-צידות אבל החברה הזו היתה זניחה ואין טעם להתעמק בה כי עד שלא התחילה המהפכה החלקאית לא היתה לחברה הזו שום השפעה על התפתחות התרבות.
עוד קצת בהמשך הספר עברנו כמה פרקים מעניינים והגענו לשאלה המעניינת- למה דווקא האירופאים כבשו את העולם? פגשתי הסברים אחרים ממה שמופיעים בספר, למשל בפודקאסט המוזכר למעלה, אבל גם ההסבר המוצע פה מעניין. הוא טוען את מה שליזה מינלי אמרה מזמן- כסף מסובב את העולם . הדת הקפיטליסטית, בדומה לדתות אחרות לפניה, כבשה את אירופה ומאמיניה כבשו את העולם. במשך פרק שלם הוא מסביר איך תאוות הבצע קידמה את אירופה והאנושות בקפיצה ענקית קדימה. ומה המסקנה? קפיטליזם זה רע. למה? (חוץ מהעובדה שקפיטליזם זה דת ודת זה רע) כי זה מביא לניצול. זה מביא להעסקת עובדים ועבדים בתנאים לא תנאים. כי אפשר לחשוב שלפני זה כל התרבויות התייחסו לעבדים שלהם כשווים בין שווים. עדיף היה לנו בלי זה, ללא ספק.
הפרק המסכם קצת תמוה. בפרק זה הסופר מציג את השאלה הבאה: האם האנושות כיום יותר מאושרת מאשר בתקופות אחרות, למשל כשהיינו חקלאים או לקטות-ציידות, ואם התשובה היא לא, האם כל זה היה שווה את זה ולא היה עדיף לאנושות פשוט לעצור באחד השלבים הקודמים.
שני חלקי השאלה בעיתיים. החלק הראשון מכיוון שהוא משתמש במושג מאוד לא מוגדר- אושר. הסופר בעצמו מודה שאין דרך אמיתית להגדיר או למדוד אושר למרות שהוא מציג כמה נסיונות. לי באופן אישי לא נראה שהמושג אושר היה קיים בזמנים שעליהם הוא מדבר. לא נראה לי שלקטת-ציידת בסוף יום צייד היתה עוצרת ושואלת את עצמה "האם אני מאושרת". היא פשוט צדה כמו כל חיה אחרת. דעתו של הסופר כנראה שונה, מכיוון שהסופר, כנראה צמחוני מעקרון אם נסתמך על מספר ציטוטים בספר, מאמין שגם פרות היו מאושרות יותר לו חיו בטבע והיו עסוקות כל היום בבריחה מטורפים וחיפוש שטחי מרעה חדשים. ואם פרה יכולה אז גם לקטת-ציידת.
החלק השני של השאלה- האם זה היה שווה את זה, הוא פשוט מיותר. כפי שמצויין בספר מספר פעמים, מטרת האבולוציה אינה להביא אושר לפרט אלא להפיץ את הגנים ולמלא את העולם. קופים לא מפתחים כלים כדי להיות מאושרים, הם מפתחים אותם כדי לאכול וכך לשרוד. כובשי ארצות לא כבשו כדי להיות מאושרים אלא כדי לשלוט בעולם. ובמטרה זו ככל הנוגע לאנושות האבולוציה לוקחת ובגדול. כמות בני האדם כיום היא משהו שלפני כמה מאות שנים, שלא לדבר על אלפים, אי אפשר היה אפילו לדמיין אותו. ניצחנו את הטבע וניצחנו בגדול. לאושר אין קשר לעניין.
