יש טעמים שנשארים כל החיים. כשהיינו קטנים קראו לזה רפאפן, היום קוראים לזה פן-רפא, אבל הטעם לא משקר. אז כשהיינו קטנים הטבליות היו גדולות ועוד לא המציאו את הציפוי הזה שמסתיר את הטעם שלהן וכל פעם שהינו צריכים לבלוע אחד כזה- שלוש פעמים ביום למשך עשרה ימים- הטעם המחליא שלו מילא את כל חלל הפה והעניק לו את הכינוי שלו, רפאפיכסה. כשגדלנו קצת הכדורים נהיו קצת יותר קטנים וקיבלו את הציפוי הזה, כפתורים ורודים וקטנים וכבר לא הרגישו את הטעם כל כך חזק אבל עדיין, כשהכדור עבר על הלשון הוא השאיר שאריות של טעם אחריו. היום לכדור יש מראה תמים כמו של אקומול וכמוהו הוא גם לבן וכמעט, אבל רק כמעט, חסר טעם. אבל יש רגע אחד, הרגע שבו מניחים את הטבלית על אחורי הלשון, רגע לפני ששותים את המים, שמגע קל של הטעם המוכר עולה על הלשון ומעלה איתו את המילה - רפאפיכסה.
מה שכן משתנה עם השנים זה יכולת ההתמודדות. כשהיתי קטנה היתה לי אנגינה כל כך הרבה פעמים שבכיתה א' ידעתי להגיד סטרפטוקוקים בלי להתבלבל. עיקר מה שאני זוכרת מזה היה שמי שחלה קיבל דני לארוחת צהרים וניסיתי לשכנע אנשים אחרים שלא כיף לי שאני מקבלת דני כי אני בעצם חולה אבל גם אני לא לגמרי האמנתי לזה.
אבל היום...
במהלך חיי הבוגרים אני זוכרת פעמיים שהיתה לי אנגינה. פעם אחת בעבודה הקודמת שלי ועוד אחת השבוע. ובשתי הפעמים האלה נפלתי, פעם אחת אפילו תרתי משמע, ונפלתי חזק. 2 לילות של סיוטים חסרי משמעות מלאי יקיצות למצב של חצי ערות, חצי הזיה. ימים של חולשה שלא יכלתי לזוז, כשכל הגוף רועד מהחום הגבוה. אחסנתי את עצמי אצל אמא שלי, נותנת לה לקרר אותי עם מגבת במיים קפואים. להרגיש שוב חסרת אונים כמו ילדה, בלי יכולת לעשות כלום, רק לנסות לישון כמה שיותר עד שיעבור כל הדבר הזה.
ברוך בורא הרפואה המודרנית וברוך ממציא הפניצילין, החלק הקשה מאחרינו, ותודה לאל שסופהשבוע לפנינו. עוד קצת מנוחה טובה וחזרה לעבודה, שם בטח כבר עצבניים עלי שהברזתי להם בדיוק רגע לפני הדד ליין שכמובן לא עמדתי בו.
אה כן, וגם התחיל סמסטר. ולשם שינוי אני לא שם.
אז שיהיה לכולם סמסטר מוצלח וסופשבוע רגוע והכי חשוב- שנהיה בריאים
רק מעצם זה שאת זוכרת איך הכדורים נראו, מה טעמם ואת שמם... אפשר להבין את גודל "הטראומה" שהם הותירו. עדיין מפליא שיש לך זיכרונות מהסוג הזה, לי אין בכלל. כן אני זוכרת רגעים לא נעימים אבל כדורים... לא, רק סוכריות. (: וברור שהיו... את יודעת אולי זה בגלל שלא ידעתי לבלוע ונאלצנו למעוך אותם, כך שאולי גם אם אתאמץ לא יהיה לי זיכרון של כדור.
השבמחקהחלמה מהירה!
לא כזה טראומה, יותר חלק מאוד חוזר בילדות. הייתי חולה די הרבה.
השבמחקכן בגלל זה כתבתי "טראומה" עם מרחאות. (:
השבמחק***מרכאות ררררר
השבמחקהעלית לי עכשיו בוכטה של זכרונות ילדות (גם אני הייתי חולה הרבה, ובעיקר באנגינות)....ולמרבה הפלא אני כנראה מתחילה מחלה עכשיו...קמתי הבקר עם תחושה ברורה שהנה זה מתחיל ואכן....בפעם הראשונה השנה, איזה באסה.
השבמחקאז החלמה מהירה (לשתינו) ותודה על הזיכרון הזה...
נראה לי כולם פתאום נהיו חולים. יש איזה מגפת סטרפטוקוקים. לפחות את יכולה להגיד שעכשיו זה מאחריך
השבמחק