לפעמים יש לי הרגשה שזה כל אישה שהיא לא אני.
את החשוב ביותר לא ציינתי. אמא שלי באה לבקר. סוף סוף, אחרי שנתיים וחצי שאנחנו פה, אחרי שנה וחצי שלא ראיתי אותה, היא באה. ביחד עם בנהזוג שלה.
אבל נחזור לעניינינו. אמא באה לבקר. שזה אומר שהבית צריך להראות נקי. בעצם, להראות זה לא מספיק כי היא תהיה פה מספיק זמן שבאיזה שלב היא תחליט שבא לה לנקות ואז היא תראה את כל מה שבאמת לא נקי. אז הבית צריך להיות באמת נקי. ומסודר. כי אחרת אני לא אפסיק לשמוע סיפורים על כמה בלאגן אצלי. ולא שאני לא יודעת שאני חיה בבלאגן, אבל עדיין, כשאמא מציינת את זה בטון הזה שבו היא אומרת את זה, טון שהוא לא ביקורת אז אני לא יכולה להתעצבן שהיא מעבירה ביקורת, קשה לי להסביר מה זה בדיוק הטון הזה, אבל הוא מעצבן.
הבעיה היא שאני לא בנאדם נקי. זה לא שאני חיה בזוהמה, נגיד מפריע לי שהרצפה מלוכלכת, אבל לא מפריע לי שמתחת למיטה יש מלא אבק, כל עוד הוא נשאר שם. והוא נשאר שם. והכתמים בכל מקום במטבח מפריעים לי רק כשיש אורחים. בגלל זה אני לא מתלהבת מלארח. וחדר האורחים עבודה מחסן של כל מה שאין לו מקום בארון, בכלל, שלא נדע מצרות. את הדלת שלו אנחנו סוגרים כל פעם שמזמינים אורחים. אבל אמא באה, ובסוף השבוע האחרון לא היה לי כוח להיות מועילה כי אני מעדיפה לבזבז את הזמן על להתבאס שאני לבד, אז יצא שבמשך השבוע האחרון כל יום יצאתי מהעבודה לסשן סידור ונקיון. הברקתי את המטבח וסידרתי את הארון וגיליתי מלא אוכל שהspause מאוד אוהב לקנות ואחר כך שוכח שיש לנו וסידרתי את המקרר שלמרות שהיה כמעט ריק עדיין מצאתי כמה לימונים וכרוב ניצנים שראו ימים יפים יותר לפני הרבה זמן. והברקתי את האמבטיה והקרמיקה וגיליתי שהשטיח נגד החלקה שלא השתמשנו בו מאז שהחמים באו לבקר מלא עובש וצריך לקנות חדש. ואם כבר חייבים לסדר את חדר השינה אז נסדר גם את הארון ונחליף בגדי קיץ בחורף, מה שהכניס אותי לדיכאון כל פעם שהעברתי בגד קצר למדף התחתון כי אני כבר לא אצטרך אותו, כי יותר כבר לא יהיה חם עד מאי. וגם התבאסתי מכל בגדי הקיץ היפים שלא לבשתי או לבשתי רק פעם אחת. ניסיתי לסדר גם את חדר האורחים ובסוף ויתרתי והכרזתי בקול רם בפני הבלאגן שמכיוון שזה החדר שלי בשבוע וחצי הקרובים אני שומרת על הזכות לבלאגן בחדר הזה.
אז עכשיו יש לי חדר עם בלאגן ומזרון מתקפל ושני אורחים שמאכלסים את חדר השינה שלי והיי, הבית שלי ממש נקי עכשיו. אני את שלי עשיתי.
מאחלת המון המון בהצלחה עם הביקור של אמא.
השבמחקאני חושב שהורה חייב ללמוד לשחרר את הילדים שלו כבר בגיל ההתבגרות ולתת להם לחיות את חייהם, גם אם הם מבולגנים, לא נקיים או שונים משלו.
השבמחקהיות ורוב ההורים מתקשים בתובנה הזו - אני חושב שאת צריכה לשדר אותה. זה החיים שלי: טוב לי בבלגן, טוב לי שלא מבריק. קבלי את זה ותכבדי אותי. ואם לא זה ירחיק בינינו - בחירה שלה.
את ואת צריכה גם לקלוט שהביקורת הזו, הנסתרת כביכול שמתבטאת בשפת גוף יותר מאשר במילים, היא בעיה שלה עם עצמה - לא בעיה שלך בשום מקרה. את בסדר כמו שאת!
קודם כל זה הבית שלך והסביבה שלך לכן תעשי מה שטוב לך מה הטעם להשוות לאחרים, כל אחת והשריטות שלה.
השבמחקמציעה לך כדי לא לסבול ולעשות משהו שסתם מבאס להזמין מנקה לפני שאמא באה שתעשה את כל הדברים הקשים שלא בא לך ושנראה לך שאמא שלך תשים לב אליהם. הרי בנינו עדיף לך לבלות עוד שעתיים בעבודה מאשר לקרצף אז תני למישהי להרוויח ולעצמך לנשום לרווחה. תהני מהביקור!! :)
אגב הסתדר עם אשרת העבודה??
השבמחקיעזור לך אם תדעי שאני הרבה אבל הרבה יותר גרועה? מאמא שלי לא התביישתי כי היא גם כזו. וגם אמא שלה היתה. אבל חמותי... כמוך, הייתי נכנסת למשטר ומארגנת את הבית למסדר המפקד תוך לילה לבן לפני. אלא שכל זה השתנה כשיום אחד הם באו לבקר בהפתעה. וזו אכן היתה הפתעה. מאז לא אכפת לי. אני מי שאני. ברגע שקיבלתי את עצמי היא התאפסה. זה שאת קוראת אצלה ביקורת אלה התחושות שלך שמשתקפות אצלה. בשנייה שתקבלי את עצמך כל זה יעלם.
השבמחקאני מאד מתחברת למה שכתבה "כמו מניפה" כאן למעלה. הביקורת של אמא שלך שייכת לאמא שלך, והדרך שבה את מגיבה (רגשית) לביקורת - זה שלך. ברגע שבאמת תקבלי את עצמך ובאמת תרגישי: "אני שלמה עם איך שאני חיה, עם איך שהדירה שלי נראית, עם רמת הסדר והניקיון כפי שהוא" - לא משנה איך אמא שלך תגיב, תדבר, תרגיש, תפגין בשפת גוף - זה לא ישנה לך. והיא תקבל אותך כמו שאת. אני, אגב, מאד נקייה ומסודרת, והבת שלי סופר בלגניסטית (תמיד היתה) והבית שלה - גם עכשיו כשיש עוזרת וגם רובוט - תמיד מלוכלך ברמה כלשהי. ואני מבינה את זה ומקבלת את זה בלי לעשות מזה עניין כלשהו.
השבמחק"אבל לא מפריע לי שמתחת למיטה יש מלא אבק, כל עוד הוא נשאר שם. והוא נשאר שם." זה ההבדל ביני לבינך, לי האבק נורא מפריע אפילו כשהוא נשאר במקום. אבל לפעמים לא מפריע מספיק כדי שאעשה משהו. אני צריכה:
השבמחקאו להתחיל לנקות את הפינות האפלות בתכיפות יותר גדולה,
או ללמוד ממך לא להתרגש מהן.
תודה, כרגע מקווה שיתחמם קצת
השבמחקזה לא ביקורת או חוסר קבלה. היא יודעת שכל הילדים שלה חיים בבלאגן וזה לא מפריע לה אבל זה כן גורר הערות מתבדחות שמזכירות לי שלא ירשתי ממנה את היכולת לסדר
השבמחקלהזמין מנקה זה רעיון טוב, רק שאין לי מושג איפה מוצאים אחד כזה, אף אחד שאני מכירה לא יכול לתת לי המלצה למישהו וחוץ מזה בתור קיבוצניקית לשעבר יש לי בעיה פסיכולוגית עם להזמין מישהו זר שינקה לי את הבית. זה נוגד את כל החינוך הקיבוצי. אני יודעת שמתישהו אני אצטרך להתגבר על המחסום הזה אבל בינתיים אני מסתדרת
השבמחקהאישור הגיע בסופו של דבר, רק בשלושה שבועות איחור.
השבמחקכן, זה תמיד עוזר לדעת שלא רק אני כזאת. דרך אגב, אם חמותי אין לי בעיה, אצלה תמיד מבולגן אז אני לא מרגישה רע להשאיר נקי רק למראית עין, אין לי חשש שחס וחלילה היא תחליט לנקות בעצמה.
השבמחקהעניין הוא שכן הייתי מעדיפה להיות בבית נקי תמיד. פשוט לא מספיק רוצה את זה כדי לדאוג שזה באמת יקרה. ורק כשאני רואה את הבית דרך העניים שלה זה מבאס אותי שהוא לא נקי יותר. או כשבאים אורחים ואז אני מתבאסת מאיך שהבית נראה
השבמחקבעיקרון מפריע לי שיש אבק מתחת למיטה, בעיקר כשאיזה גרב נשאבת לשם וחוזרת עטופה בשכבת אבק. אבל כמו שאמרת, לא מספיק מפריע שאעשה משהו
השבמחקמבינה לליבך. ניקיון זו עבודה מאד סיזיפית וכפויית טובה. ועוזרת זה לא זול.. בארה"ב בכלל אין לי מושג איך זה עובד
השבמחקאת נפלאה.
השבמחקתצטרפי ל"אמהות שוקעות" לתקופה (כבר עזבתי את קבוצת הפייסבוק ההיא) ותראי ישועות!
אמא שלי פי מליון יותר מבולגנת ממני. בעלי בלחץ לסדר לפני שהורים שלו באים וממש לא אכפת לו שאמא שלי תראה את הבלגן כי אצלה זה גרוע יותר.
ו, וגם, אל תתבאסי על בגדי הקיץ - תוכלי ללבוש אותם שוב עוד כמה חודשים...
עדיף מאוחר מאף פעם חחח
השבמחקתחפשי באינטרנט בטוח תמצאי..
השבמחקמבינה את המחסום הפסיכולוגי (גם אני מתה על הרעיון אבל אף פעם לא הלכתי על זה חחח) אבל לכי תדעי אולי זה ממש ימצא חן בעינייך ;)
מספיק יש לי את קבוצת נשים ברילוקיישן שגורמת לי להרגיש שהקשיים שלי לא נחשבים אם אין ילדים שמוסיפים קשיים. אני לא צריכה קבוצת אמהות שבכלל תזכיר לי שכל עוד לא הצלחתי לעשות ילד (נשבעת באמא שלי שניסיתי) אין לי זכות להתלונן.
השבמחקכמו שכתבת, הפעם הבאה שאני אוכל ללבוש את בגדי הקייץ תהיה עוד כל כך הרבה זמן... דיכאון חורף כבר אמרתי?
אני קורא את הפוסט וככ שמח שאישתי לא חולת ניקיון. יש לנו רובוט שמנקה ומידי פעם אנחנו מעבירים שטיפה. איזו טרחה זה יותר מזה, במיוחד כששנינו עובדים במשרה מלאה ויותר.
השבמחקיש שם אמהות למליון ילדים ואמהות לתינוק אחד קטן וכולן מעלות תמונות של הרגליים למעלה עם הרבה בלאגן ברקע. זאת בעצם קבוצה עם הרבה תמונות של רגליים. אני לא העליתי לשם תמונות של הרגליים שלי כי בניגוד אליהן אין לי זמן לפדיקור. אבל אבל יש שם נשים ממש מצחיקות!
השבמחקטוב, מה שבא לך.
את צודקת. צריך לפתוח גם קבוצה של סתם שוקעות, עם-או-בלי ילדים.
כמה חודשים זה לא הרבה זמן! זה כן?