אני יודעת שלא לדבר לא יפתור כלום, אני יודעת שהוא לא עצבני עלי, הוא מתוסכל מזה שהוא לא ישן. אבל עדיין...
להתעורר פעם ראשונה מהשעון ולראות שהוא בדיוק בא לישון, ואז להתעורר פעם שניה ולשמוע אותו מתעצבן עלי שאני אכבה כבר את השעון. תמיד קמתי לאט. מאז שהוא מכיר אותי השעון שלי מצלצל 3 פעמים לפני שאני קמה, ועכשיו פתאום הוא מחליט שדוקא כשהשעון מצלצל הוא בא לישון והשעון מפריע לו. ולא, הוא לא מתכוון לנסות לפתור את הבעיה שלו עם השינה, יותר קל להתלונן שהוא עייף כל היום. ולהתעצבן עלי.
אני יודעת שאני צריכה לדבר איתו על זה, אבל המילים האחרונות שהוא אמר לי אתמול בבוקר, די אני לא רוצה לשמוע אותך יותר, דפקו לי את כל היום. אםשר להאשים אותי שמאז אני לא רוצה לדבר איתו?
אויש מעצבן :( אולי תגידי לו שממש נפגעת ממה שהוא אמר? הוא בטח בכלל לא שם לב שהוא זרק את זה...
השבמחקהוא לא סתם זרק את זה, הוא אמר את זה בכוונה. זה היה בטון שנועד לפגוע והוא יודע שזה פגע
השבמחק:(
השבמחקזו התגובה שהיתה לך ולכן זה לא רלוונטי אם זו התגובה הנכונה או לא הנכונה. נפגעת מהמלים שלו, נפגעת מעצם העובדה שהוא לא לקח אחריות על החלק שלו, וסובב את הדברים כך שכאילו את אחראית על המצב שלו. התגובה הטבעית שלך היתה להיפגע.
השבמחקאי אפשר להאשים אותך שנפגעת ואפילו אפשר לומר שאת צודקת שנפגעת (למרות שאין דבר כזה, צודקת או לא צודקת לגבי רגשות שאת חשה). אבל על מה את כן אחראית? על איך שאת מתמודדת עם הפגיעה הזאת. ואיך את בוחרת לפעול אחר כך. אפשר לא לדבר איתו. ואולי עם הזמן העלבון והכעס יתפוגגו. אבל משהו יישאר, משהו שגם ככה כבר מצטבר הרבה זמן אצלך. ואפשר לומר לו שנפגעת, וכמה שנפגעת, ואפילו שאת מרגישה שהוא פגע בכוונה....ושאת לא מסכימה שהוא יאשים אותך בעובדה שהוא לא ישן ובטח לא מסכימה לחטוף כי הוא עצבני מזה ולא מנסה לטפל בזה בדרכים אחרות...ואת יכולה לומר לו גם שאת רוצה לעזור עם זה, אם אפשר. אבל שחייב להיות דו שיח ביניכם.....הבחירה היא כמובן שלך
חוסר שינה, כמו אלכוהול או מחלה, מוציא מאנשים כמעט תמיד את הצד היותר מכוער שלהם. הצד האגואיסטי ואיתו יוצאים התסכולים, כמו שכתבת, על מי שהכי קרוב כי להאשים את עצמך (כמו שתכלס צריך) לא ילך...
השבמחקאז בחברות/זוגיות טובה - אידיאלי אם לצד השני בדיוק יש מלא אנרגיות והוא יכול להיות "THE BIGGER PERSON" ולתמוך בלי לעשות חשבונות, מתוך הבנה שבהמשך זה יתהפך ויהיו ימים בהם לך יהיה חרה ומתסכל והוא יהיה שם לתמוך ולהכיל.
רק מה, שפעמים רבות גם את לא בגג-העולם ולא פנויה להכיל את כל הזבל. לא יזיק לתפוס נקודה שבה שניכם פחות עייפים ולהגיד בדיוק את זה: קח אחריות, אתה עייף ואל תזרוק את העצבים עלי.
אני יודעת שאת צודקת, אבל נמאס לי. נמאס לי לתפוס אותו לשיחות ולהסביר מה פוגע בי. אני מרגישה כמו מחנכת והוא כל פעם מתעצבן עלי שאני רק מאשימה אותו שלא טוב לי ושגם לי יש דברים שמפריעים ואז אני אומרת לו שיגיד, שידבר איתי ויסביר מה מפריע לו אז במקום להגיד הוא מאשים. נמאס לי. וכל שיחה כזו נמאס לי יותר
השבמחקלא, אני לא בגג העולם, וזה בלשון המעטה. בקושי אספתי כוחות להתמודד עם התסכולים שלי, עד שסוף סוף אני מוצאת את עצמי שלמה עם המקום שלי, אני לא יכולה לשבת בשקט ולהכיל.
השבמחקיש לנו אותה בעיה,
השבמחקפתרנו את העניין ממזמן כשהחלטנו שבהכל היא אשמה...
החיים שלנו טובים יותר מאז.
איפה את? אני מקווה שהכול בסדר.
השבמחק