דיסי

והפעם בפינתנו ערים שהן קלישאות: וושינגטון הבירה, מחוז קולומביה, שהקשר בינה לבין וושינגטון הסטייט הוא כמו הקשר בין פמפקין ספייס לדלעת- לא קיים. 

(דרך אגב, אם יוצא לכם להגיע לארצות הברית בתקופה של חג ההודיה אתם חייבים לטעום בירה עם פמפקין ספייס. רק כדי להבין כמה דפוקים האמריקאים שחושבים שזה לגיטימי ליצור דבר שכזה ועוד לקרוא לו בירה)

וושינגטון דיסי, בירת הדמוקרטיה, חופש, חירות, שוויון... ניסינו לעשות לעצמנו משחק, לספור כמה פעמים אנחנו נתקלים בכל מילת השראה כזו. התייאשנו אחרי רחוב אחד שאפילו לא היה במול, איפה שכל המונומנטים. פשוט כל אבן רחוב, כל קיר, כל כיכר, הכל מכיל סמלים וציטוטים. 

המול... אוסף של מונומנטים, כל אחד יותר גדול מהשני, כל אחד יותר קלישאתי מהשני, ערמות של סמלים ודימויים ושל freedom, liberty, peace, democracy.. אנדרטאות עצומות ומלאות סמלים לזכר מלחמת העולם השניה, מלחמת ויאטנם ומלחמת קוריאה. על מלחמת האזרחים לא מדברים, בוא לא נזכיר שפעם נלחמנו בעצמנו, אנחנו, אבירי החופש שמביאים שלום לעולם. ופולחן אישיות עצום לנשיאים נבחרים. פסל עצום של לינקולן צופה על האובליסק של וושינגטון (דימוי מישהו?), אנדרטה לרוזוולט (או כמו שהם קוראים לו FDR) שבנויה מ4 חצרות עם פסלים ואבנים לסימול הפעלים הרבים שלו ובצד השני של האגם משקיף על כולם מקדש לג'פרסון. באמצע גם אנדרטה עצומה למרטין לותר קינג גם היא כולה סימבולים (מתוך הר של יאוש ראיתי סלע של תקווה- פסל של הר שממנו יוצא סלע עם הדמות של MLK) והכי סימבולי שדווקא היא נבנתה בסין ולא על ידי פועלים שחורים.

האמת שחייבים להודות, הם יודעים לעשות את הפולחן שלהם מרשים. אחרי שסיימנו להקיא את כל המסרים של החופש, שוויון חירות לא יכלנו שלא להעריך את ההשקעה העצומה ואת העוצמה והיופי שיש בכל המונומנטים האלו. אם כבר להיות קלישאתיים, אז עד הסוף, בכל הכוח והכסף והגודל שיש לארץ הזו להציע.

מבין הסמלים הכי התרשמנו מהספריה של הקונגרס. הגירסה האמריקאית לספריה הגדולה של אלכסנדריה. אם במקור כל נוסע שהיה נכנס לאלכסנדריה היה צריך למסור את כל הספרים שברשותו לספריה שם הכינו עותק, כאן כל מי שמוציא זכויות יוצרים על ספר צריך למסור שני עותקים לספריה. כלומר כל הספרות שמוגנת בזכויות יוצרים נמצאת פה. וכמו כל העיר, גם הספריה היא לא רק ספריה אלא מקדש לידע. מבנה עצום משיש עם עיטורי זהב ואלומיניום (שפעם, בדיוק מתי שבנו את הספרייה, היה יקר ורגע אחרי המחירים שלו צנחו). ציורי קיר ותקרה עם המוזות והחושים והעונות והמדעים, התקרה מוקפת בשמות של כל הסופרים והפילוסופים הגדולים, פסלים של ילדים שמסמלים מקצועות ופסיפס זכוכית שנעשה באי הזכוכית בוונציה ופסלים של מגלים חשובים ועוד ערמות על ערמות של סמלים ודימויים שמייצגים ידע וחוכמה. שיהיה ברור לכל מי שנכנס בשערי הספריה שכאן זה מקדש של ידע שזמין לכולם (אחרי הוצאת כרטיס ספריה), ידע! אתם שומעים? ידע!.

עידון זה לא הקטע שלהם. 

בערב הלכנו לקפיטול לראות אותו בלילה ומפה לשם מצאנו את עצמנו בטקס יום הזיכרון הלאומי. גם זו חוויה. 

עוד דבר מרשים שיש לעיר הזו להציע הוא אוסף של מוזיאונים. המטרה העיקרית של הביקור שלנו היתה מוזיאון האויר וחלל. חוויה מושלמת לכל חובב מטוסים וחלליות וגם אני די נהנתי. מכיוון שהיינו רק 3 ימים וכל יום טחנו שעות בהליכה לא הספקנו לראות הרבה אבל ממה שראינו בהחלט נהנינו. 

 

וקצת בקטע אישי, כשאח של האחד הודיע שהוא מגיע לארהב ויעבור לבקר האחד הציע שאולי ננצל את ההזדמנות שהוא פה וניסע לאיזה מדינה לטייל. כמו שאולי אתם זוכרים אני התעצבנתי על למה צריך שאח שלו יגיע, למה סתם לנסוע איתי זה לא מספיק, למה אנחנו מטיילים רק כשאחים באים לבקר. אחרי קצת עצבים סוכם שהאח יבוא לבקר בשיקגו (מה רע בדיוק בלבקר אותנו?) ושניסע שנינו מתישהו. אז מתישהו קצת התעכב כי כל פעם אמרנו שהיום או בסופשבוע הזה נזמין טיסה לשבוע הבא עד שהגיע ממוריאל דיי ואני הודעתי שסופשבוע ארוך וצריך לנצל אותו. אז פעם ראשונה שרק שנינו, בלי אחים, בלי כי חברים הציעו, בלי כנס שהוא עובד ואני מטיילת, פעם ראשונה מאז הגענו לארצות הברית ששנינו לקחנו חופש וטיילנו. והיה כיף. ומתיש. ונזכרתי שאני אוהבת להיות איתו.