סיכום שבוע

אתמול הגענו הכי רחוק ברגל מאז שעברנו דירה. הלכנו למרכז הכרמל לאכול יוגורט. זה יוצא 3.3 ק"מ לכל כיוון. היוגורט יותר טעים כשהולכים 45 דקות בשבילו. שבוע שעבר תהינו האם זה נחשב עצלנות ללכת חצי שעה ברגל למסעדה כי אין לנו כוח לחפש חניה באזור.

*

המוכרת של היוגורט שואלת איזה גודל? בינוני. מצביעה על גביע, כזה? אני מצביעה על אחר, לא כזה. זה קטן. אם זה קטן, אז מה זה, פיצי? זה מנת ילדים.

ממתי ילדים אוכלים יוגורט ולא גלידה?

*

בבוקר ישבנו בבית קפה וביקשתי קפה על בסיס קרח כתוש. כעבור כמה זמן אני מקבלת קפה פושר. אני קוראת למלצרית "הקפה אמור להיות קר." "כן" "הוא לא קר" "זה כנראה כי אין בו קרח" "אפשר לקבל קרח?" "לא, אין לנו קרח". אני ביקשתי קפה על בסיס קרח והמלצרית לא חשבה שיהיה הגיוני להגיד לי שאין קרח. לא ברור לי למה השארתי לה טיפ.

*

קיבלתי תעודה השבוע. לא ממש בא לי לבוא לטקס אבל אמא מאז שסיימתי את התואר שואלת מתי הטקס אז לא היתה לי ברירה. חוץ מזה שהדואר שלי מגיע אליה אז לא יכלתי להסתיר את העובדה שקיבלתי מכתב מהטכניון. 

הרגיש קצת מיותר לשבת בקצה של האמפי כי הם הגיעו מאוחר ולא לשמוע כלום חוץ מזה שנשיא הטכניון (או שזה היה דיקן לימודי מוסמכים, לא לגמרי עקבתי) ביקש מכולם לקום ואמר "הרי אני ממנה את כולכם למגיסטר". טוב.

אח"כ היה טקס בפקולטה. פתאום הבנתי שכולם התלבשו חגיגי לטכס ורק אני באתי ישר מהעבודה בלי שטרחתי להקדיש מחשבה למה אני לובשת בבוקר. בגלל זה ברחתי כשביקשו מכולם להשאר לתמונה של כל הבוגרים. מה יעשו, יקחו ממני את התעודה?

 באופן רשמי גם שלב זה מאחרי.

*

איך כל הלחץ בעבודה מצליח ליפול בשבוע אחד? הפרוייקט הישן שאני מקווה שיחזור לחיים עבר נסיון החיאה נוסף והייתי צריכה להכין לו שני שקפים שדרשו הרבה עבודה. בפרוייקט החדש שבו אני עובדת חצי חצי בשני חלקים שלו, בחלק אחד צריך לקבל החלטות והיה צריך לנצל את העובדה ששני האנשים שהכי מפריעים לקבל החלטות נמצאים בחו"ל כדי לבצע מחטף ולסגור דברים בלעדיהם. בחלק השני הראש צוות צריך לכתוב מסמך והחליט שבשביל זה יש לו צוות ואנחנו צריכים לכתוב את המסמך הזה. וכמובן בלחץ כי יש לו רק שבוע. 

יצא שכל תחילת השבוע עבדתי עד מאוחר כולל יום אחד של 12.5 שעות. וזה אחרי שהחלטתי שזהו, אני לא עושה את זה יותר, אין שום סיבה שאני אתיש את עצמי לטובת העבודה, זה לא שווה את זה. 

* 

לאחרונה הייתי בשתי חתונות של אנשים שאני לא מכירה. אחת היתה של הבת של מישהו מהעבודה, אחת היתה של חבר של הבחור. זה מוזר להיות בחתונה שלא מכירים אף אחד מהזוג. פחות מרגש. 

בחתונה האחרונה באופן מוזר למרות שאני לא מכירה את החתן הכרתי לא מעט מהאורחים שלו. אנשים שהתחילו ללמוד איתי באותו סמסטר, אנשים שהכרתי ממקומות אחרים. מצחיק איך שדברים מתקשרים אחד לשני. העולם די קטן כשלומדים בטכניון.

*

היה שבוע מתיש. נקווה ששבוע הבא יהיה יותר טוב