הבחור קיבל איזה סוג של מלגה לנסוע לניו יורק לשבועיים שלושה לשיתוף פעולה עם אנשים שם. הוא קיבל את האישור לפני די הרבה זמן ודי הרבה זמן אנחנו מדברים על זה שאני אצטרף אליו לאיזה שבוע כי הוא מקבל דירה די מגניבה בחינם וזה ממש שווה וכדאי לנצל את זה, מילים שלי אבל הרעיון הכללי שלו. דיברנו על זה שאני אצטרף אליו בשבוע האחרון ובזמן שהוא ילך לעבוד אני אטייל לי בעיר ואהנה מהמיקום המצויין של הדירה שעליו הוא לא הפסיק לדבר. ודיברנו על זה שאחר כך ניסע יחד לטיול של שבועיים שלושה, אולי לקנדה, אולי נישאר בארצות הברית. שנינו היינו באותו ראש בעניין הטיול הזה. או לפחות ככה חשבתי.
ואז הגיע צו מילואים לאימון במאי בתוספת אזהרה שכנראה יהיה קו בקיץ. אמרתי לו שיאללה, נקדם את העניין כדי שכשיגיע הצו לקיץ כבר יהיה לו כרטיס טיסה. כל יום אמרתי לו לברר והוא- כן כן, אני אבדוק, אני אשאל, היום אני אדבר עם מי שצריך ושום דבר לא זז. הצו הגיע, כרטיסים אין, טיול לא יהיה. לפחות לא בקיץ. אבל בא יאיר וקיצץ. ובוגי, גם קיצץ. בוטלו המילואים בקיץ. איזה יופי, אפשר לחזור לתוכנית המקורית.
אז זהו, שלא. פתאום זה לא כזה מתאים. הוא לא בטוח שהוא רוצה לטייל דווקא בארצות הברית. או בקנדה. או מרכז אמריקה. או בכל מקום אחר ביבשת אמריקה. ולא חייבים דווקא עכשיו, וזה לא נוח, ולא צריך סתם כי זו הזדמנות, ובכלל, זה עוד חודש, קצת מאוחר לעשות עכשיו תוכניות. בקיצור, לא. כל מה שידברנו, לא.
התעצבנתי, רבנו, הוא מבחינתו לא מבין למה אני כועסת, זה לא שהוא שיקר לי, לא קבענו שום דבר, סתם דיברנו באויר. אני לא הבנתי מה הבעיה שלו פתאום. בסדר, דיברנו, ניסיתי להבין אותו, סיכמנו על חופש במועד אחר.
יום אחרי שהסכמנו שלא נוסעים יחד, פתאום תוך יום כל עניין הנסיעה נסגר. יש כרטיסים, יש תאריכים. חודשים שלמים הוא לא הצליח להזיז כלום ופתאום תוך יום הכל סגור. ובלעדי. ומתי? כל חודש יולי. כולל היום הולדת שלי. התקופה בשנה שגם ככה אני הכי שונאת, אז עכשיו אני שוב אעבור אותה לבד, כמו בימים הטובים ההם כשהיינו רק אני ולאסי. דרך אגב, שנה שעברה ניסיתי לשכנע אותו לצאת לחופש באותו תאריך והוא אמר שאי אפשר, זה סוף סמסטר, יש מבחן, לפני המבחן צריך לתת שעות קבלה ולענות לשאלות, אחרי המבחן צריך לבדוק אותו תוך שבוע ואחר כך צריך לבדוק ערעורים. איכשהו השנה אין את כל הבעיות האלה.
אז בסדר, סיכמנו על מועד אחר. כל עוד לא קנינו כרטיסים אני לא באמת מאמינה שזה יקרה.
השאלה היא איך אני יודעת עכשיו האם פעם שאני מדברת איתו על העתיד שלנו ומנסה לתכנן זה בדיוק אותו דבר, אני מתכננת תוכניות והוא מנסה לחשוב איזה תירוץ יהיה לו להתחמק מהן?
קראתי כמה פעמים עד שהבנתי שאת אומרת בעצם שאחרי כל זה הוא נוסע, לארה"ב, לחודש שלם - בלעדייך ! ביום ההולדת שלך, במועד שבשנה שעברה הוא טען שאלה תאריכים לא טובים.......
השבמחקקראתי כמה פעמים עד שהבנתי איזה ברז הוא שם לך ואת אפילו לא מבינה למה.
יש מצב שהוא צריך קצת זמן לבד, אחרי כל החודשים האלה יחד באותה דירה?
בכל מקרה אני לגמרי מזדהה עם התחושות שלך לגבי תכנוני חופשה נוספים...לא יודעת אם זה היה עובר אצלי בשלום....
יש מצב שהוא באמת לא רוצה שתבואי איתו לשם. לא כי הוא לא אוהב אותך, או כי הוא לא נהנה לנסוע איתך לחו"ל, או כל סיבה לא משמחת אחרת. הוא נוסע לשיתוף פעולה אקדמי, ויש לזה צד חברתי: יוצאים, שותים ביחד. אלה החלקים החשובים ביותר בעולם האקדמי. אם את שם הוא צריך לדאוג לך: מה את עושה, איך את מסתדרת. הוא לא יכול באופן ספונטני להתארגן עם השותפים ליציאה בערב, יש לו אותך. בקיצור, לא מתאים. הוא מעדיף לנסוע איתך לבד בלי קשר לדירה לא דירה, לזמן משותף שמוגדר כך מראש. אני יכולה להבין את זה. אל תכעסי.
השבמחקאני מבינה למה. דיברנו, הוא הסביר, או לפחות ניסה להסביר. זה לא אומר שזה לא מעצבן אותי.
השבמחקאת יודעת מה? מקובל. לא מתאים. אבל שיגיד משהו מראש. שלא יתן לי במשך חודשים לתכנן תוכניות וכל הזמן הזה יקווה לקבל זימון למילואים או שיהיה לו תירוץ אחר. שידבר איתי ויסביר. שיבוא מראש ויגיד לא מתאים לי, בוא נתכנן משהו למועד אחר, לא כדי לגרום לי להפסיק לכעוס, כי הוא באמת רוצה.
השבמחקלמה כל כך קשה לדבר?
כי הוא גבר? כי הוא לא רוצה להגיד את הדברים האלה, אולי אפילו לא לחשוב אותם. בטח שלא להתעמת. הוא מעדיף לתלות את זה במילואים, בירח המלא, במבחנים.
השבמחקלפחות הוא הסביר.
השבמחקזה בהחלט לא אומר שאת אמורה לחיות עם זה בשלום....
אבל אם ההסבר ברור לך ואפילו אם הוא לא לגמרי מקובל עלייך....לפחות דיברתם
זה בעצם הכי חשוב
לתקשר, לתקשר, לתקשר
וחשוב גם שתתקשרי לו שלהבא עדיף שהעניינים יתנהלו אחרת
זו לא רק התוצאה המאכזבת
זו כל ההתנהלות התמוהה הזאת....
לגברים יש נטייה לנהל את השיחות האלה בתוך הראש שלהם, או לא לנהל אותן בכלל.....צריך בסבלנות ללמד אותם לצאת לנקודות שיתוף לפעמים...ובמקרים כאלה זה הכי בולט (ובד"כ גם הכי פוגע)...
היא חכמה, תרופה, והיא יודעת על מה היא מדברת...:-)
השבמחקזה נכון, היא באמת חכמה.
השבמחקזה באמת פוגע
השבמחקאבל הדברים שאמרה "תרופה" נראה שהיא יודעת על מה היא מדברת
זה מעצבן ופוגע שמתכננים דברים מראש, את בונה עליהם ופתאום הכל מתנפץ לך בפרצוף