יום שישי, 1 בפברואר 2013

פתאום זה היכה בי

מה אני דפוקה? מה אני הולכת לגור עם בן? אני שכבר שנים חיה לבד, מה פתאום אני חושבת שאני אצליח לחלוק את החיים שלי עם מישהו? למה אני חושבת שיש בי את היכולת הזו, לראות את אותו בנאדם כל יום, לחלוק איתו את החלל שלי, את השקט שלי את כל הרגעים שלי. ולמה אני בכלל חושבת שנסתדר? הוא אפילו יותר מבולגן ממני, מה שאומר שאני אתעצבן על הבלאגן שלו אבל לא יהיה לי כוח לסדר.


מה היה לי רע בדירה הקטנה והחמודה שלי, רק אני ולאסי. אני אוהבת את הדירה הזו. אהבתי אותה מהתחלה. יש לה קסם כלשהו, בקומה החמישית, מעל כולם, עם המפרץ והארובות במרפסת הקטנה עם הנענע ועוד כמה עציצים שאני פחות אוהבת. (זה מצחיק, כמה שהארובות האלה מסמלות את כל הזיהום, עדיין, כשהן מוארות להן בירוק רגוע כזה, יש בהן משהו רומנטי). הדירה הזו היא שלי, אני עיצבתי אותה, אני קניתי לה ספה שכרגע לא ברור לאן היא תלך, התרגלתי אליה כבר מהתחלה. אני לא רוצה לעזוב אותה. ועוד לאן, לדירה גדולה, קומה שניה בערך באותו גובה כמו הכביש, פיח, בלי נוף. נכון, כמה אני כבר מסתכלת על הנוף. אבל רק הידיעה שיש לי כזה נוף כבר מעציבה אותי. טוב, אני התעקשתי על אזור מרכזי. ומה אני אעשה עם דירה כל כך גדולה. אני התעקשתי על יותר מ-2 חדרים אבל מה אני הולכת לעשות עם החצי חדר המוזר הזה? והמרפסת הסגורה? חלמתי שהמרפסת הזו תהיה מעיין חדר נוסף, חדר שקט, אבל הספה שלי, הנוחה ונחמדה, לא תכנס שם ולא ברור מה כן יכנס. והחצי חדר, משום מה בדירות בסביבות הכרמל יש הרבה דירות עם חצאי חדרים. מין חדרונים קטנים שלא ברור מה היתה כוונת המשורר. אז התחלתי לחלום על חדר טואלטיקה, לשים שם ראי גדול ושולחן עם הרבה מדפים למוצרי טיפוח שאני לא משתמשת בהם. אבל עכשיו כשהחלום מתקרב אני מתחילה לחשוב מה בכלל אני צריכה את זה. אני רציתי את הדירה הזו, התלהבתי ממנה ופתאום היום כשבאנו לנקות אותה חשבתי לעצמי מה אני הולכת לעשות עם דירה כזו גדולה. ואיך לעזאזל אני הולכת לנקות את כולה אם את הדירונת שלי בקושי יש לי כוח לנקות.


די עברתי מספיק דירות, הפעם חשבתי שזו האחרונה. אין לי כוח לעוד אחת.


 


  

12 תגובות:

  1. תשמעי, זה צעד גדול, אין ספק. חיים משותפים זה שלב אחד לפני שנגמרים החיים (חתונה וזה)
    החששות מובנים. עד שמתרגלים למקום האישי פתאום צריך לחלוק חלל עם בן אדם נוסף.
    והרגלים? ההרגלים הקטנים האלה שיכולים להטריף אותך - להשאיר זבל בכיור כשמסיימים לשטוף כלים, לא לגרוף את המים במקלחת, לא לקפל כביסה כמו שצריך.
    באמת לא חסר על מה להתמרמר. (אלה אמנם דוגמאות אישיות, אולי תוכלי להזדהות עם חלק מזה)
    אני חושב שאת צריכה לשמוח. יפה שאת מעריכה מה שיש לך, במיוחד כשזה הולך להעלם 
    שיהיה המון המון בהצלחה! תבטיחי לי שתנשמי עמוק ואל תעשי סצינה על כל שטות. מבולגן או לא מבולגן, חבל לריב על שטויות כאלה.

    השבמחק
  2. טוב, יש כאן כמובן מקרה קלאסי של "רגליים קרות". רגע לפני הצעד הגדול, השינוי הגדול - פתאם הרהורי חרטה וכפירה. זה ברור. זה טבעי. וזה לא נורא.
    כי אנחנו תמיד חוששים משינויים, גם אם כאשר החלטנו על השינוי היינו בטוחים שזה מה שאנחנו רוצים.
    יש סיבה שהחלטתם לעבור לגור יחד. נכון - יהיו חיכוכים. נכון, כל אחד מכם כבר פיתח הרגלים משלו. מכון, פתאם יפריע לך הבלגן שלו ויפריעו לו דברים אצלך. נכון - תצטרכו מדי פעם לתפוס מרחק - להתבודד קצת - לא להיות כל היום אחד בתחת של השני....מבחינה זו דווקא טוב שיש דירה גדולה. תהפכי את חצי החדר לחדר התבודדות, קריאה, שמיעת מוסיקה....או ציור (אם את מציירת...)...מקום מפלט לכל אחד מכם בתורו ....אבל בגדול יש סיבה שהחלטתם לגור יחד, ולומדים להתפשר ולהסתדר עם השטויות.....והכי כיף זה ביחד. עוד תראי. 

    השבמחק
  3. אני מבינה שיש לך נסיון. אז תסביר לי בבקשה, איך אני יכולה לא לעשות סצנה מכל שטות? בקושי את ההרגלים המעצבנים שלי אני סובלת, אז עכשיו לסבול גם את שלו?

    השבמחק
  4. תודה, זה בדיוק מה שאני צריכה לשמוע כרגע.
    אני ממש מקווה שאת צודקת.

    השבמחק
  5. אם בכל זאת את מרגישה צורך "לחנך" אותו, לעשות את זה בצורה סופר נחמדה. לא בקטע של להטיף. זה יכול רק להרגיז יותר. נסי להסתכל עלייך מהצד איך זה נראה.
    לא להתעצבן ולהעיר על משהו שקרה פעם או פעמיים, רק אחרי שמבינים שמדובר בדפוס חוזר. (אם פועל בצורה הזאת כבר שנים, זה שיעשה זאת פעמיים או 7 לא ירגיל אותו יותר)
    יש דברים שהם בלתי נסבלים ויש דברים שאפשר לחיות איתם אחרי נשימה עמוקה וכוס מים קרים. נסי לחלק את הדברים הקטנים שמרגיזים אותך לשתי הקטגוריות הללו.
    לחיות ביחד זה לא רק לתת כבוד אחד לשני, זה גם לקבל אותו כמו שהוא.

    השבמחק
  6. רגליים קרות...

    אולי פחד משינוי. את צודקת לגמרי ומצד שני אם לא תנסי לא תדעי כמה מדהים זה יכול להיות, או כמה לא מתאימים אתם ומזל שלא המשכתם עוד. לא יודעת מה לייעץ אבל זו יכולה להיות ההחלטה הטובה של חייך. אם תישארי באותו מקום, לא יהיה גרוע יותר אבל יכול להיות שגם לא טוב יותר (עצות בשקל, עכשיו במבצע- אחת פלוס חמש מתנה! :))). אני הכי בנאדם של ללכת על בטוח ומוכר אבל לפעמים צריך את הצעד המשוגע, הדפוק וההכי לא הגיוני. כי רק ככה תדעי מה עוד יכול להיות לך.

    השבמחק
  7. תתנחמי בזה שזאת לא הפעם האחרונה בחיים שאת עוברת דירה.....

    השבמחק
  8. חופשי רגליים קרות. אני לחצתי לעבור יחד ואני דחפתי לכיוון הדירה הזו או משהו דומה לה. קיבלתי מה שרציתי וזה הכי מפחיד.
    עצות בשקל תמיד יתקבלו בשמחה, יש לי אוסף קטן משל עצמי.

    השבמחק