מכירים את זה שאתם מחפשים את המשקפיים ולא מוצאים אותם כי אתם לא רואים כלום בלי משקפיים? ואתם מחפשים בכל המקומות ההגיוניים והלא הגיוניים ולא מוצאים. ובסוף מוותרים ושמים עליכם את המשקפיים ספייר ואז מגלים שהם היו מונחים על ערימת הספרים, מוסווים בצורה מתוחכמת. אתם תוהים לפעמים אם יום אחד המשקפיים יחליטו להתחבא ואתם אף פעם לא תמצאו אותם?
מכירים את ההרגשה שמחוברות לכם משקולות 2 קילו לרגליים? ובנוסף לזה הסקוצ'ים של המשקולות נדבקים לשטיח מקיר לקיר? ובנוסף לזה כבר כמה שבועות שלא התאמנתם וגם בלי המשקולות והסקוצ'ים אין לכם כוח לזוז? בנוסף לזה שנהיה חם ואין לי כוח לכלום?
מכירים את זה?
מכירים את זה כשאתם ישנים בחדר עם מחשב ולא מצליחים להרדם ובגלל שהעינים שלכם כבר התרגלו לחושך כל נורת חיווי מסכנה נדמה כאילו מאירה באור יקרות? ואז אתם מנסים לכסות את כל הנורות, מסובבים את הרמקול עם הפנים לקיר, מכבים את המדפסת, מניחים ספר שיסתיר את כפתור ה
on ואתם בטוחים שזהו, יש חושך, אבל כשאתם מתרגלים לחושך החדש פתאום אתם שמים לב להבהוב מעצבן ומגלים שאור שנובע מהכבל רשת שבאחורי המחשב מוחזר מהקיר הלבן ואתם מרגישים כמו בדיסקו? ובסוף אתם נכנעים ומכבים את המחשב ומשתרר שקט חדש ואז אתם מגלים שהשעון מתקתק ממש חזק?
מכירים את זה שאתם אומרים לעצמכם הקיץ הזה אני אקנה לי כפכפים אדומים, יפים, לא פשוטים אבל לא יותר מדי מפוארים. עם עקב אבל לא גבוה מדי שיהיה נוח. לא כמו אלא של טבע נאות שקניתי לפני שנתיים ואחרי פחות משנה התחילה להתפרק להם הסוליה. כמו אלה שקניתי בקליגולה מזמן והחזיקו איזה 4 שנים. אבל לא כמו אלה עם עור גס שחתחו לי את כף הרגל. ואז אתם מגיעים לקניון לקחת שעון מתיקון ונכנסים לקליגולה והדבר הראשון שאתם רואים על המדף של המבצעים זה זוג כפכפים אדום, לא פשוט אבל לא מפואר מדי, עם עקב נוח, בדיוק בגובה המתאים, עם רצועה רחבה שמחזיקה את הרגל בדיוק טוב, עור רך שלא פוצע את הרגל. ואפילו המחיר לא גבוה יחסית לקליגולה. נכון שזו הרגשה ממש טובה?
מכירים את זה שאתם מביאים שעון לחנות לתיקון כי נפל לו הצ'ופצ'יק הזה שמזיז את השעה והם לוקחים אותו למעבדה ואחרי חודש מתקשרים ואומרים שצריך להחליף את כל הלוח של השעון, אבל בגלל שהשעון באחריות זה יעלה לי רק 200 ולא 400. ואתם מתעצבנים כי במחיר כזה אתם יכולים לקנות שעון חדש שלא יתפרק תוך שנה וחצי, והדבר היחיד שקרה בעקבות זה שבאתם לחנות הוא שבמשך חודש הסתובבתם בלי שעון ועכשיו יש לכם שעון שאתם לא יכולים להזיז לשעון קיץ ואתם תוהים כמה מעצבן זה יהיה להסתובב כל הקיץ עם שעון שמאחר בשעה ומה יהיו ההשלכות של דבר כזה? מכירים את זה שאתם אומרים לעצמכם שיותר לא תקנו בחנות של סווטש כי במחירים שלהם היתם מצפים למוצר באחריות אבל התברר שהאחריות שלהם לא שווה כלום והשירות תיקונים שלהם בכלל מעצבן? מכירים את זה שאתם יודעים שלאף אחד לא אכפת שלא תקנו יותר בחנות של סווטש? לפחות מצאתי לי את הכפכפים המושלמים לקיץ.
מכירים את זה שאתם מנסים לפתור בעיה, נגיד תרגיל באנליזה פונקציונאלית, למה לעזזל אני לוקחת את הקורס הזה, הוא בכלל לא שייך לפקולטה שלי, למה לא לקחתי איזה קורס נחמד של תעשיה וניהול, נגיד תהליכים סטוכסטים, ולא מצליחים ומחליטים להשאיר את הבעיה הזו על הולד בחלק האחורי של המוח כשמדי פעם במהלך היום אתם מנסים לחשוב על פתרון ואז רגע לפני השינה אתם מחליטים לתת עוד נסיון אחרון ופתאום מבינים מה היתה הבעיה, למשל הדוגמה הנגדית שנתתם היא בכלל לא סדרת קושי, ואז אתם מתלבטים אם לקום ולפתור עכשיו את התרגיל או לחכות למחר?
ואז אתם נזכרים שיש לכם רשימת מכירים את זה שלא פרסמתם בבלוג כי לא היה לכם אינטרנט בשבוע האחרון ומתלבטים אם כדאי לקום, להדליק את המחשב ולכתוב את התוספת לרשימה או לחכות למחר?
מכירים את זה שאתם כל כך רגילים לשוליים בצד ימין שגם כשאתם כותבים על דף לבן או על דף שיצא ממכונת צילום באיכות גרועה אתם עדין משאירים שוליים גדולים מצד ימין ולא מצליחים לגרום לעצמכם לכתוב בשוליים האלו? מכירים את זה שיש לכם משהו שאתם רוצים לכתוב אבל לא רוצים להדליק את המחשב בשביל זה אז אתם מקשקשים על חתיכת ניר שיצא ממכונת צילום באיכות גרועה וזרוק אצלכם בבית ואז אתם מגלים שיש לכם הרבה מה לכתוב וכל הדף מלא במכירים את זה אבל בגלל שלא בא לכם לקום מהמיטה אז כתכתם את הכל במיטה כשספר גרוע בכריכה רכה משמש לכם כלוח ובסוף יצא לכם דף שלם מקושקש שאין לכם מושג מה כתוב בו?
מכירים את זה שאין לכם אינטרנט שבוע כי בעלת הדירה שוב בחול ואין מי שיאפס את הראוטר הארור שלה ודווקא בשבוע הזה מצטברים לכם כמה דברים שאתם רוצים להוסיף לבלוג ואז אתם מתלבטים אם להוסיף את כל הדברים לרשימה אחת או לפצל לשני קטעים, ואם לפצל אז אם לשחרר אותם ביחד או לחכות קצת בגלל שאנשים תמיד קוראים רק את הקטע האחרון שפורסם ולדעתכם דוקא הראשון יותר נחמד והיתם רוצים שקראו דווקא אותו? מכירים את זה שבסוף אין לכם כוח להקליד את כל השטויות שקשקשתם לפני השינה ואתם בכלל לא מבינים את מה שכתבתם?
מכירים את זה או שזה רק אני דפוקה?
שלום, קוראים לי פיקולו וגם אני מכיר את זה.
השבמחק*אוהבים אותך פיקולו*
אוהבים אותך מאד
השבמחקרציתי לכתוב שרק את דפוקה, אבל אז ראיתי את התגובה של פיקולו והבנתי שאת כנראה לא לבד. אני בגישה שהכל לטובה. למשל - אתמול נשרפה לי נורה אז הלכתי לסופר היום כדי לקנות חדשה והסתכלתי על כל הנורות ספירלה הללו וכשהרמתי אחת היא נפלה על הרצפה והתנפצה וכל הסופר הסתכל עליי שוברת נורה ב 40 ש"ח שאין לי, אז לקחתי נורה אחרת והלכתי לקופה לשלם על שתיהן והזאת בקופה אמרה לי לא לשלם על זו שנשברה, כי לאף אחד לא אכפת, וגם נתנה לי נורה טובה יותר שהייתה במבצע. לסיכום - הכל לטובה :)
השבמחקומשקפיים אף פעם לא מאבדים, הם תמיד נמצאים, גם אם לוקח 4-5 שנים עד שזה קורה, אז אני אף פעם לא מוטרדת כשנעלם לי זוג.
אני לא מכירה את זה, טוב רק חלק מהדברים.
השבמחקאני לא רונה בקליגולה או בסקווש, זה נראה לי סתם יקר, אם אני קונה שעון, זה יותר ליופי- כי אני משתמשת בעיקר בפלאפון, והשעון לא עולה על 100 שקל, למרות שאם אני כן קונה אני שמה לב שאני משתמשת בו לעיתים דחופות.
כשהיתי קטנה תמיד תהיתי לאן נעלמים הדברים שהלכו לאיבוד. הרי לא יתכן שהם פשוט מפסיקים להתקיים, הם חייבים להיות איפהשהו ויום אחד להופיע חזרה. אבל כשהבגרתי הבנתי שדברים שנאבדו לא יופיעו חזרה אף פעם. זה מיסתורין.
השבמחקאני חושבת שבפעם הבאה אני אאמץ את הגישה של שעון ב100 שקל. אמנם הם נוטים להתפרק מהר אבל מסתבר שגם היקרים יותר לא עמידים במיוחד.
השבמחקאיכשהו הגעתי למסקנה שמכל הסנדלים שהיו לי בחיי, מאלה של קליגולה הייתי הכי מרוצה, אז לדעתי הם שווים את המחיר.
אני מכירה את הרוב. מה שקרה לך עם הכפכפים המושלמים, קרה לי עם ספה (!), היא היתה בדיוק מה שדמיינתי ועוד במחיר שיכולתי להרשות לעצמי, בחנות יקרה למדי.. לגבי האורות הקטנים שמפריעים לישון, אצלי זה בדרך כלל רעשים (כמו הרעש של הרוח החובטת את הכיסוי של חבלי הכביסה), אור לא כל כך מפריע לי. אני דווקא מוצאת את האורות האדומים הקטנים מנחמים בלילה.
השבמחקדווקא רעשים איכשהו למדתי לסנן, אבל כשאני לא מצליחה לישון, כל רעש וכל אור קטן יכולים להוציא אותי מדעתי.
השבמחקיום אחד, כשאני אמצא את הדירה שאני רוצה להישאר בה גם אני אחפש לעצמי את הספה המושלמת.