חלמתי שאני מוקפת ערפדים. בהתחלה עוד היו כמה אנשים שלא היו ערפדים ומשום מה הערפדים התחילו לתקוף רק אחרי 6 בערב. אבל אז כבר היה חושך ואני וכל שאר האנשים שלא היו ערפדים ניסינו לברוח אבל לא ראינו כלום כיה היה חושך והיה לנו רק גפרור אז לא יכלנו לדעת מי כבר הפך לערפד ומי לא. ולאט לאט כולם הפכו לערפדים חוץ מילדה אחת שאני ניסיתי לשמור עליה עד שהערפדים דרסו אותה עם טרקטורון. בסוף כולם היו ערפדים חוץ ממני וכולם נעלמו ואני נשארתי לבד בעולם. מתישהו כבר הבנתי שזה חלום אבל חלום רע ושאני לא אשן טוב אם אני לא אתעורר. אז ניסיתי להתעורר אבל בשביל זה היתי צריכה להזכר איפה אני ישנה כדי שאני לאדע לאן להתעורר. אבל הצלחתי להזכר רק בחדר שהיה לי בדירה הקודמת שלי. בסוף מצאתי כלב שבתחילת החלום נורא הפחיד אותי והחלטתי שאם הוא ינשוך אותי אני אתעורר מהכאב. אז התקרבתי אליו והתכופפתי והוא נשך אותי בצוור ואז באמת התעוררתי.
התעוררתי מזיעה לגמרי אבל לא יכלתי לצאת מהמיטה כי היה לי קר. בסוף הכרחתי את עצמי לקום וללכת לשתות רק כדי להעביר את החלום הזה. לא עזר.
חזרתי לישון וחלמתי שאני קמה והולכת לעבודה. בעבודה חשבתי על החלום שהיה לי ושמחתי שזה רק חלום אבל הבחור שאיתי בחדר נעל את הדלת. שאלתי אותו בצחוק אם זה בגלל החלום והוא אמר שכן. אז ניסיתי להרגיע אותו שזה בסדר, זה רק חלום ואני כבר יודעת להתעורר מחלומות (או ככה חשבתי). בכל מקרה המנעול על הדלת היה חסר טעם כי ברגע שמישהו אחר מהעבודה ניסה להכנס הוא נכנס בלי בעיה והדלת עם המנעול סתם הפריעה לי לעבוד. באמצע היום היתי צריכה ללכת להביא משהו מהבית אבל אמא שלי נעלה את הבית כי היא לא רצתה שהערפדים מהחלום יבואו. בשלב הזה כבר התחלתי לחשוד שהחלום לא באמת נגמר. כשחזרתי לעבודה היו שם הרבה אנשים שכמו שחשדתי התבררו כערפדים. כבר לא פחדתי מהם אבל זה היה ממש מציק שהיתי צריכה להדוף אותם ממני כל הזמן. הבנתי שאני צריכה שוב להתעורר אבל הפעם ממש לא יכלתי להזכר איפה אני ישנה אז הבנתי שכדי להתעורר אני צריכה להגיע אל אמא שלי שתעיר אותי. בינתיים כבר נהיה בוקר (למרות שלא היה לילה בחלק הזה של החלום) ואני ידעתי שבכל מקרה עוד מעט השעון יצלצל ורציתי לההתעורר כדלי להספיק לישון קצת בלי חלומות רעים. הלכתי בשבילי הקיבוץ וכל האנשים שאני זוכרת מהקיבוץ שהפכו לערפדים ניסו לנשוך אותי והיתי צריכה לדחוף אותם. גם כשהגעתי לבית של אמא שלי שיהיה נעול והיתי צריכה לטפס דרך החלון כדי להכנס, היו שם שתי ילדות שניסו לנשוך אותי והיתי צריכה לדחוף אותן מהחלון. ביקשתי מאמא שלי שתעיר אותי אבל היא רק צחקה עלי.
בסוף השעון שלי צלצל וקמתי בהרגשה רעה.
כשהיתי ילדה חלומות רעים תמיד באו אצלי עם חום גבוה. אני מקווה שאני לא אפתח משהו בזמן הקרוב.
חלום צלול בוורסיה הרעה שלו ...
השבמחקאם כבר יכלת לשלוט בחלום, אני הייתי עושה שכל הערפדים ילבשו ורוד.
סתם, כי אני יכול.
פיקולו.
תהיי בריאה (אם את לא. אם את כן, אז תמשיכי ככה).
השבמחקהסיוט שלך מזכיר לי את הסרט ’28 ימים אחרי’, שהוא אחד הסרטים שהכי הפחידו אותי בחיי.
הבעיה היתה שלא יכולתי לשלוט. אפילו להתעורר לא הצלחתי
השבמחקלא ראיתי את הסרט. אני לא אוהבת סרטים מפחידים, הם עושים לי סיוטים. אבל אולי במקרה הזה זה לא היה משנה.
השבמחקבכל מקרה אני בריאה, או לפחות ככה המדחום אומר. למרות שזה מדחום זול שקניתי בסופרפארם ועד היום הוא אף פעם לא הראה שיש לי חום ככה שאני לא יודעת אם במקרה של חום אמיתי אני אדע על זה.
היית צריכה ציידת ערפדים לידך. לשלוח לך את באפי?
השבמחקאוי, חלום בתוך חלום זה הכי גרוע. מתעוררים עם צְימִרמורים(שזה צמרמורות בריח של צמר עיזים) שמספיקים לך עד לשנה הבאה.
השבמחקועוד מתעוררים פעמיים עם הצמרורים האלה, פעם בתוך החלום ופעם באמת
השבמחקהיא עושה ביקורי בית בחלומות?
השבמחק