רוצה לישון ולא יכולה. מרגישה רע ולא יודעת למה. תקועה במקום. לא כתבתי פה כבר הרבה זמן. מנסה לחשוב על מה קרה מאז הפעם האחרונה שכתבתי. כלום לא קרה. תקועה במקום. שני סופשים אחרונים היתי אצל אמא שלי בקיבוץ. לפני שבועיים לסבתא שלי מצד אבא היתה יומולדת. היא גרה בדרום הרחוק, איפה שעפים קסאמים, והיה לאבא שלי מאד חשוב שנבוא אליה. בצדק, סה"כ יומולדת 80 זה לא סתם. הבעיה היא שצריך לצאת בשבת מוקדם בבוקר. אז באתי בשישי בערב וישנתי אצל אמא שלי. וכמובן כל השישי עשיתי ש"ב. לפני שבוע מיום חמישי לא היה לי אינטרנט והיתי צריכה משהו בשביל הש"ב (כמה לא צפוי). אז שישי בבוקר לקחתי את הלפטופ ונסעתי לאמא. רציתי לחזור בערב לדירה שלי אבל היא אמרה תשארי וחבל שתסעי.אמרתי שאני רוצה ללכת לחד"כ כושר, אז היא אמרה תלכי אם אח שלך לחד"כ בקיבוץ. בטח, רק זה חסר לי, ללכת לחד"כ בקיבוץ. כאילו שאף פעם לא עזבתי. בזמנים אחרים היתי פשוט מנפנפת אותה ונוסעת אבל לא יכולתי. אז נשארתי לישון אצלה גם בשישי הזה. רגרסיה, חזרה לאמא. ושבת שוב לא הלכתי לחד"כ. בתחילת הקיץ הכנסתי את עצמי למשטר כושר ואוכל וירדתי8 ק"ג. וזה לא שהגעתי להיות רזה, פשוט התחלתי ממצב קשה. בחודש האחרון עליתי 2. זה לא שאני תקועה במקום, אני חוזרת אחורה. גם הזנחתי את החד"כ וגם תפס אותי רעב שלא נגמר. אני חושבת שזה בגלל הגלולות. פעם אחרונה שהלכתי לגניקולוג לקבל מרשם התלוננתי לו על כאבי מחזור. הוא אמר לי לעשות ניסוי: לקחת את הגלולות 3 חודשים ברצף. שנבדוק אם יש כאבים גם אם אין מחזור. עוד שבוע וחצי נגמר הניסוי. אז לא היו לי כאבי מחזור, אבל כן היו כאבי טרום מחזור. מה שגרם לי לחשוב שזה מעניין איך הגוף שלי הסתנכרן לגלולות. הרי מחזור טבעי של אשה לא אורך בדיוק 4 שבועות, אלא אם היא על גלולות. אבל אצלי הכאב בא בדיוק רגע לפני שנגמרת החפיסה. והוא הגיע ככה גם כשלא עשיתי הפסקה בין חפיסה לחפיסה. בכל מקרה, אמנם לא היו כאבים אבל כן היתה לי הרגשה רעה + רעב מטורף שנמשכו כמה ימים. אני כבר מעדיפה את הכאב. לפחות אני יודעת מתי הוא יבוא ומתי יעבור.
נגמר סמסטר, צריך להגיש עבודה, קודם צריך לכתוב אותה. יש עוד תרגיל בית אחד לא חובה אבל כדאי לפתור אותו כי מה שמופיע בתרגיל אחרון בהסתברות גבוהה יופיע גם במבחן, וצריך ללמוד למבחן. לפחות את החובות בקורס השלישי סיימנו כבר. יומיים אחרי שסיימנו את התרגיל האחרון לשותף שלי נולד ילד. ילד טוב, לא רצה להפריע אז חיכה שנסיים. אין לי מושג מה יהיה אם התואר שלי. חשבתי לקחת הפסקת לימודים אבל אני לא בטוחה שאני במצב אקדמאי מספק בשביל זה. אני לא רוצה לוותר על תזה אבל אני גם לא בטוחה שאני רוצה לעשות עכשיו תזה ואני בכלל לא בטוחה שיש לי איזשהו סיכוי למצוא מרצה שגם אני ארצה לעבוד איתו וגם הוא ירצה להנחות אותי.
אני רוצה לישון. אני רוצה לישון מחר כל היום. אני רוצה שיקרה משהו. אני חושבת שאני אהיה לבד תמיד. נראה לי שזהו, פספסתי את הרכבת. הגעתי לגיל הזה שכבר אין לי סיכוי. אני כל כך רגילה להיות לבד שאם אני אהיה עם מישהו אני לא אדע מה לעשות. אני אקלקל את זה איכשהו. אם בכלל אני אהיה עם מישהו.
החיים שלי הגיעו לנקודת מינימום יציבה ונתקעו שם. יותר הם לא ייזוזו, אני לנצח אהיה באותו מקום. בסוף אני אכנע.
יש תקופות כאלו והן, כמו הכל בחיים, עוברות עם הזמן.
השבמחקאם הצלחת לשמור על משטר דיאטה חצי שנה, נראה לי ששני הקילוגרמים שהעלית הם כלום ותוכלי להוריד אותם, ועוד כמה, בקלות, כשתהיה לך מוטיבציה ותצאי מהבאסה.
מקווה שאת לא באמת מאמינה שאת תקועה לנצח ושאת מבינה שזה מצב חולף, כי זה באמת ככה, צריך גם קצת כלום ורע כדי ליהנות באמת מהטוב, כשהוא יגיע.
ומי אמר שעם בן זוג "לא נתקעים באותו מקום"??
השבמחקאני מניחה שזה באמת מצב חולף אבל כרגע אני לא ממש מצליחה לראות איך.
השבמחקאף אחד. אם תקועים אז תקועים.
השבמחק