זה היה שבוע מיותר

כמו כל התקופה שלי פה בעצם. 

התחיל אחרי סופשבוע עמוס בביקור ההורים של האחד. שלא תבינו אותי לא נכון, אני ביחסים בסדר איתם אבל יש משהו מעיק, בעיקר באמא שלו. בכל מקרה מסתבר שגעגועים מכסים על הכל ולשם שינוי ממש שמחתי לראות אותם. וקצת שמחתי כשהם עזבו אחרי 4 ימים. בכל זאת, זה לא כיף לישון על הרצפה בחדר עבודה. השולחן ששמנו שם גדול מדי ולא משאירי מקום לכלום, ידעתי שלא היינו צריכים לקחת אותו, זה חתיכת מפלצת. סחבנו אותו כולה 3 בלוקים לדירה שלנו והיינו צריכים לעצור כל 100 מטר לנוח. כשהם היו זה היה נחמד, לשם שינוי האחד היה כל היום איתנו ולא הלך לעבוד (טוב לא היה לו איפה, החדר עבודה היה מלא במזרון), וטיילנו יחד. הם זכו במזג אוויר נעים יחסית לעונה (7-9 מעלות).

ואז הם הלכו ואני נהייתי חולה עם גרון כואב וחוסר מוטיבציה מוחלט. לא יודעת עם החוסר מוטיבציה קשור למחלה או למצב בכללי, בכל מקרה מיום שני אני לא זזה ולא עושה שום דבר מועיל או לא מועיל עם עצמי. אתמול העזתי ויצאתי מהבית לאכול איתו צהריים, טעות, המזג אויר הנעים עזב ביחד עם ההורים שלו ולי כאב בכל חלק של הגוף שלא היה מכוסה וגם בכאלה שכן. בערב הלכתי לדייט עם חברה פוטנציאלית (כן!! מצאתי ישראלים באזור!!!) והבנות שלה אז כדי לא להיות יותר מדי חולה לקחתי אקמול. אין לי אקמול שיעול, רק צינון אז לקחתי אחד, חשבתי לעצמי הוא לא באמת יודע שאני משתעלת ולא מצוננת. אז מתסבר שהוא כן יודע, כי עכשיו אני מצוננת. איזה מזל שיש לי אקמול צינון.

לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואיך לעשות את זה. אני רוצה להיות פה בשבילו אבל אני לא מצליחה לאסוף את עצמי. אני יודעת שהוא צריך לעבוד קשה עכשיו כדי להוכיח את עצמו, אחרת כל המעבר הזה היה מיותר, אבל אני כל כך רוצה אותו קצת לעצמי. אני רוצה שהוא ירצה לצאת איתי לטייל, לפגוש אנשים. אני יודעת שהוא לא אוהב אנשים, בימים טובים גם אני לא אוהבת אנשים, אבל עכשיו אני ממש צריכה לדבר עם מישהו ולא רק על פיזיקה עם האנשים שעובדים איתו. עכשיו כל החברה שעובדים איתו בחופש אז הוא מתקשר אלי בצהרים לספר לי על הלטאה שיש לו במשרד כי אין לו עם מי לדבר עליה. אני מרגישה שמבחינתו אני פה כמו חתול- משהו שאפשר להציק לו כשמשעמם ואין לו כוח לעבוד אבל שלא דורש יותר מדי. אני לא רוצה לדרוש יותר מדי כי אני יודעת שהוא צריך להתאמץ עכשיו אבל אני לא רוצה להיות החתול שלו. 

אני צריכה למצוא את עצמי מחדש ואני רוצה שהוא יהיה איתי בזה אבל הוא עסוק וטרוד. עכשיו כשאני חולה אז הוא שואל אם להביא לי משהו מהסופר או בית מרקחת, להכין תה, אבל מה הוא לא יעשה - ישטוף כלים. מבחינתו שהכלים יערמו כל השבוע ובסופשבוע כשהכיור יהיה עמוס ומסריח, אז הוא ישטוף. ביקשתי ממנו שישתף איתי פעולה וישתוף כלים ישר אחרי השימוש אז כל עוד אני עושה את זה הוא גם, אבל אם אני לא שוטפת כלים אי אין לי כוח לזוז, הוא גם לא ישטוף.

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.