למה שהכל יעבור חלק?

אז לתומי חשבתי שאם אני אלך לשגרירות ארצות הברית ואגיד שלום, זה בעלי והוא נוסע לפוסט-דוק ואני רוצה להצתרף אליו יגידו לי סבבה, סעי עם בעלך. אז חשבתי. 

הקונסול היה מאוד אדיב, עבר על כל המסמכים שלנו וזרק את הדרכון של בעלי לערמת הדרכונים המאושרים (תרתי משמע). ואז שלף דף ירוק ממדף שכתוב עליו מסמכים חסרים ונתן לי אותו ביחד עם הדרכון. בחיוך הוא הסביר שאין שום בעיה, אני רק צריכה לשלוח 2 טפסים ולחכות, כנראה יקח 2-3 שבועות.

הגעתי הביתה, בדקתי קצת בגוגל והבנתי שאני בבעיה. דבר ראשון, לכולם אומרים 2-3 שבועות וזה יכול לקחת הרבה יותר. מה שאומר שיש סיכוי שבאוקטובר הוא טס בלעדי. דבר שני, עכשיו כל פעם שאני ארצה לחדש את הויזה הולכים לעשות לי בעיות. מה שאומר שבעצם ברגע שתיגמר הויזה עדיף לי לא לצאת מארצות הברית (זה חוקי, השהיה שלי שם חוקית כל עוד יש לו אישור לימודים, הויזה דרושה רק כדי להכנס). ולמה כל זה מגיע לי? כי אני עובדת בחברה הלא נכונה. ידעתי לפני שנה שהייתי צריכה למצוא מקום עבודה אחר.

 

 

דאגות

הדברים שהכי מדאיגים אותי הם דברים שאני לא יכולה לעשות כלום לגביהם. שצריך לעשות משהו לגביהם אבל אני לא יכולה לעשות את זה. בגלל זה אני מפחדת מהמעבר. מזה שאני תלויה באחד שיסדיר את כל העניינים שלו עם האוניברסיטה כדי שיהיה בסדר.

ולו לא נעים. לא נעים לשלוח מייל ולהזכיר למנחה העתידי שלו שיש גם טפסים שצריך למלא. ולא נעים לו לנדנד למשרד שמטפל בנושאים אז במשך חודש הוא חיכה וכל פעם אמר נחכה עוד קצת, בטח לוקח להם זמן. עד שהוא שאל אותם מה קורה עם הטפסים והם ענו לו "וואלה צודק, טוב שאמרת" ושלחו לו את הטופס האלקטרוני עוד באותו יום. ואת הטופס המודפס בפדאקס תוך שבוע. ביום שני הטופס הגיע ומאז הוא צריך לבדוק באתר שלהם מה עושים עם זה. ולברר אם אפשר לקבל מעונות. אנחנו אמורים לטוס עוד חודשיים וממש כדאי שנזמין כרטיסים כבר עכשיו אחרת הם יהיו ממש יקרים כי חגים, אבל עדיף לא להזמין טיסה לפני שלפחות נדע שעניין הויזה יסתדר ושיש לנו איפה לגור. וכדי שיהיה לנו איפה לגור צריך או להרשם למעונות או למצוא משהו זמני ב airbnb שנוכל ממנו לחפש דירה קבועה. כבר שבוע הוא אומר שמחר הוא יבדוק מה עם מעונות. 

ועכשיו ביטוח לאומי שוב מציקים לו. יש להם משהו נגדו. בתחילת השנה הם שלחו לו דרישה לדמי סחיטה (סליחה, תשלום) והוא הוכיח להם באותות ומופתים (ובתלוש משכורת) ששילמו עליו בט"ל בחלק מהחודשים ועל האחרים שילמתי (כי הוא לא זוכר לעשות את זה) וקיבלתי אישור ששילמתי אבל בלי פירוט על מה ועכשיו הם שוב דורשים תשלום על אותם חודשים. ושוב אני לא יכולה לעשות כלום כי זה עניין שלו מולם. 

 

מצד שני גם מה שאני צריכה לעשות אני לא בדיוק עושה. שלחתי קורות חיים לשתי חברות אבל לא השקעתי בלחפש עוד ולא שלחתי מיילים ולא חיפשתי קבוצת פייסבוק של ישראלים בשיקגו (שזה בעצם הסיבה היחידה שהצטרפתי לרשע הזה) ולא עשיתי עוד דברים שצריך לעשות.

 

לי לפחות יש תירוץ- אחת מהתופעות לוואי של ההורמונים שאני לוקחת היא דיכאון. ואם יש משהו שאני לא מפספסת בכל הטיפולים האלה זה את התופעות לוואי. כבר שבועיים (מאז שהתחלתי עם הסוג הנוכחי) אין לי כוח לעשות כלום ואני מבואסת ורעבה כל הזמן. הבעיה היא שבמקום שהוא יבין שאני במצב דפוק כרגע ויעודד אותי הוא בעצמו מתנהג מבואס ועצבני, מה שעוד יותר מעצבן אותי ואז הוא מאשים אותי שאני אגרסיבית. ברור שאני אגרסיבית, אני הורמונלית והוא מתחיל לספר לי על חבר שלו שרק עכשיו יצא מהאקדמיה ובלי שום נסיון קיבל עבודה עם רלוונטיות די נמוכה למה שהוא למד אבל עם משכורת משמעותית יותר גבוהה משלי והוא לא מבין למה זה מבאס אותי ולמה לא בא לי שהוא ימשיך לחפור על זה. בתור אקדמאי שרגיל שכמעט כולם מרוויחים יותר ממנו, ברור שהוא לא יבין. ולמה שהוא יבין את עניין הדיכאון, הוא לא זה שלא מצליח לעשות מה שכל ילדה בת 16 שיודעת לשכב על הגב יכולה לעשות. הוא לא זה שהזריק לעצמו דברים ודחף לעצמו הורמונים ושכב על הגב על שולחן עינויים בזמן שרופא הסתכל לו מבפנים ומדד גודל של זקיקים. למה שיבין ויעודד כשהוא יכול להיות בבאסה בעצמו בלי שום סיבה. 

אוף.

 

 

 

טוב זה היה סופשבוע מבוזבז לחלוטין

 

דברים שאני צריכה לעשות

כי אם אני אכתוב אותם אולי אני גם אצליח לעשות אותם:

1. לכתוב מייל לאוניברסיטאות בשיקגו. לבוס שלי היה רעיון- לבקש ממקום העבודה לשלוח אותי לדוקטורט, אם אני כבר בשיקגו. אז הגשתי בקשה והוא הגיש המלצה ועכשיו הוא רוצה שאני אנסה להעריך את סיכויי הקבלה שלי. לי אין כוח לזה עכשיו. אני לא יודעת אם כל כך בא לי עכשיו דוקטורט, מה גם שזה לא כזה אופטימאלי, כנראה שיקח לי 4 שנים, מה שאומר שיכול להיות שסתם נישאר בשיקגו יותר ממה שהאחד צריך, וזה גם מחייב אותי לחזור למקום עבודה או לשלם להם המון המון כסף על הפרת חוזה. מצד שני אם באמת יאשרו לי דוקטורט אני לא אוכל להגיד לא- זה חתיכת הטבה מטורפת שיהיה ממש טיפשי מצידי לא לקחת. בגלל זה אני לא בטוחה אם אני בכלל רוצה שיאשרו. בכל מקרה, אני צריכה לכתוב מיילים לנסות להעריך את סיכויי הקבלה. 

2. לצלם ולמלא טפסי תביעה לביטוח הרפואי כדי לקבל החזר על הניתוח. ואולי אני אצליח גם לקבל החזר על ההורמונים, בעיקרון טיפולי פוריות מכוסים בביטוח. צריך לנסות ולשלוח, מקסימום לא יאשרו. אבל כשאני בעבודה אין לי כוח לעשות כלום, בטח לא דברים חשובים. 

3. להתחיל לחפש סאבלט בשיקגו לחודש- חודשיים החל מאמצע ספטמבר. כשנדע שיש לנו איפה לגור נוכל גם להזמין כרטיסי טיסה.

4. לשלוח קורות חיים. שלחתי בינתיים לבחור אחד ישראלי שעובד שם אבל הוא אמר שלא מתאים ונתן לי שמות של חברות אחרות שאולי יתאים להן. צריך ליצור קשר ולשלוח קורות חיים. 

5. לחפש בית ללאסי. שני האחים שלי אלגרים לחתולים (הם גילו את זה כשהם עשו עליה קט-סיטר), אמא שלי לא אוהבת אותה, אבא שלי כבר מטפל בחתולה של אח שלי וגם אותה הוא מזניח. ההורים של האחד בכלל יזניחו אותה. שאלתי בקרב החברים, יש חברה אחת שרוצה חתולה אבל בעלה לא מסכים לה (ובצדק לפי הסיפורים). 

6. כרטיסיה לחדר כושר ליד הבית. כי נמאס לי מהמדריכה בקורס אירובי שאני הולכת אליו עכשיו, אנחנו לא מתמידים בריצה וגם לשחיה לא הצלחתי לחזור. חשבתי לבדוק חדר כושר אמיתי אבל הרעיון להתחיל משהו חדש כשאני יודעת שעוד מעט אני אעבור מיאש אותי. אני גם צריכה להתמיד יותר בתרגילי פיסיותרפיה. לנקות שיניים עם חוט דנטלי (לא קשור אבל אם כבר הזכרנו דברים שצריך לעשות בשגרה). ולהתמיד בריצה. אם אני אתן לזה להתדרדר יהיה חבל. אני רוצה להשמין רק מסיבה אחת והיא לא הרעב שיש לי מכל ההורמונים שאני לוקחת. 

 

מישהו רוצה חתולה? מפונקת, קצת קוטרית, ללא כישורי צייד (היא יודעת להסתכל על סממיות ולילל עד שהסממית מתיאשת ונופלת לבד). אוהבת בני אדם ונעלים (ברצינות, יש לה פטיש מוזר לנעליים). נוחה לתפעול, לא זזה הרבה, לא בררנית באוכל (אבל אם תתנו לה את הגביע של היוגורט אחרי שסיימתם אותו היא תשמח). מגיעה עם ארגז צרכים סגור, כלוב נשיאה, מספריים לגזירת ציפורניים (ממש לא בעיה לגזור לה ציפורניים) ועם הכורסה שלה (כורסת נצרים מדליית אל כרמל). אם אתם מכירים מישהו פוטנציאלי, בבקשה תעדכנו.