השאלה היא לא לשם התייעצות אלא כדי לבדוק משהו. בפוסט הבא אני אסביר מה. בכל מקרה אני מעוניינת לשמוע דיעות של גברים ונשים כאחד.
נניח שהאדם לו אתם נשואים (או אם אתם לא מאמינים במוסד הנישואים, האדם איתו בחרתם לחיות את שארית חייכם) סיים דוקטורט ומחפש משרת פוסט דוקטורט בחול. משך הפוסט בין שנתיים ל4 שנים וגם לאחריו העתיד באקדמיה לא מובטח. אם הוא לא יעשה פוסט בחול הוא יוכל לצאת לשוק העבודה אבל האופציה לעתיד באקדמיה תיחסם בפניו.
האם תיסעו איתו (או איתה)? האם תקוו בלבכם שהוא לא יתקבל? האם תשכנעו אותו לוותר? האם התשובה תשתנה כתלות במקום אליו הוא יצליח, אם יצליח, להתקבל?
אני לא שואלת מה לדעתכם אני צריכה לעשות, את זה רק אני ובעלי יכולים להחליט. אני שואלת מה אתם, בהנתן הרקע האישי והמצב שלכם, מה הייתם עושים?
אודה מאוד לעונים
עוד הערה- אני ריצה לשמוע גם תשובות של גברים, בבקשה
זה תלוי במדינה. הייתי תומכת בו לבחור את התחום (אקדמיה או שוק העבודה) אבל בגלל שאני רוצה לרדת מהארץ יום אחד הייתי תומכת במעבר ונוסעת איתו
השבמחקלא נראה לי שהצלחתי לענות על השאלה בכלל
השבמחקכי כשחושבים על זה באספקט של משפחה, יש לזה הרבה יותר השפעות מאשר מה שיש לבן אדם אחד
וצריך בסופו של דבר לקחת הרבה קריטריונים בחשבון
וקשה לי לשים את עצמי כרגע במקום שבו אני לא נמצאת
כי בשורה התחתונה הייתי רוצה לתמוך בבן הזוג
אבל אם התוכניות שלו פוגעות בתוכניות שלי או בצרכים שלי, זה קצת בעייתי...
זה אומר שצריך לעשות ויתורים ולהתפשר
אם אני הייתי במקום בו סיימתי דוקטורט בתחום שמעניין אותי, והייתי מחפשת פוסט בחו"ל כן הייתי רוצה לנסוע ושהבן זוג יתמוך בי בעניין הזה
השבמחקאני חושבת שאם הייתי בזוגיות וזה היה הכיוון של הבנזוג, הייתי תומכת בו ונוסעת איתו. זו גם חוויה לחיות במדינה אחרת, וגם אולי אני אוכל להתפתח שם אישית ומקצועית (מכירה כמה נשים שבהחלט לקחו את זה לכיוון הזה)
נכון שאם חושבים על זה, שאם פתאום את בהריון ללדת במדינה זרה, זה לא בדיוק מה שתיכננת לעצמך
בנוסף יש פה שאלה של תועלת
זאת אומרת אם הפוסט דוקטורט מקדם אותו, כך שבעתיד זה יתן לו קידום מקצועי ותודות לזה גם ירוויח יותר כסף ברור שיש פה ערך מוסף
זו באמת שאלה מה הוא רוצה
אם זו משאת חייו, משהו שהוא חלם עליו כמה וכמה שנים טובות
או משהו שהוא היה מוכן לוותר עליו
וגם לא רק מה זה תורם לו, אלא מה זה תורם לכם כמשפחה
אני רואה באקדמיה ולימודים אקדמים גבוהים אופציה להתפתחות אישית (למרות שאני אישית רחוקה מאוד מהמקום הזה)
ברור שזה לא קל לקום וללכת למדינה אחרת, להתרחק מהמשפחה והחברים (אבל מזל שהיום יש אינטרנט).
שאלה קשה ומעניינת שאלת. מהתבוננות אחורה על החיים הזוגיים שלי, אני רואה שהיה באמת רצף של פשרות משני הכיוונים. מצד אחד לא עברנו לגור באילת או בערד (ים המלח) כדי ש-T יקבל משרה בכירה במלון כלשהו, וחודשיים אחרי שקיבל משרה בכירה במלון חוף קטיף ברצועת עזה דרשתי ממנו לעזוב (כי לא היה בכלל בבית) - אבל מצד שני מרגע שהוא החליט לפתוח מסעדה (ואחרי עסק לאירועים וכו כו) עשיתי הכל כדי לתמוך בו, גם מורלית, גם כלכלית , גם פיסית וגם נפשית במשך שנים רבות. ובמקביל פיתחתי את הקריירה שלי וגידלתי (במשך 10 שנים כמעט לבד) את הילדים. אז אם היתה עולה שאלה של פוסט בחו"ל - נראה לי שהייתי משתפת פעולה ומנסה למנף את זה גם לטובתי, מבחינת התפתחות וקריירה. גם גידול ילדים בחו"ל זו סוגייה לא פשוטה - ביחוד שאת לא יודעת באיזה חו"ל. ועוד אין ילדים. כמה זמן הפוסט? אולי הייתי דוחה עוד קצת את נושא הילדים...
השבמחקתודה על התשובה
השבמחקדווקא כן ענית על השאלה. זה בדיוק מה שרציתי לשמוע, את כל השיקולים ולאיזה כיוונים הם לוקחים אותך.
השבמחקברור שבסופו של דבר אי אפשר לדעת מה נחשוב עד שלא נהיה במקום הזה, אבל מעניין אותי לשמוע את המחשבות של אנשים.
תודה
תודה על התשובה. תמיד מעניין אותי התגובות שלך כי הן באות ממקום של נסיון אמיתי.
השבמחקבמבט לאחור עשית לא מעט הקרבות בשבילו, יש משהו שאת מתחרטת עליו?
היות ואין משהו שקושר אותי כעת לפה, הייתי נוסעת איתו, למה לא.
השבמחקאולי אם היו לי מחייבויות אחרות הייתי שוקלת את זה יותר אבל בסה"כ אני פתוחה להרפתקאותת חיים רק פעם אחת.
תודה על התשובה
השבמחקבשלב הזה של החיים שלי שאני עדיין מחפשת את עצמי, אני חושבת שהיה עושה לי טוב לגור בארץ אחרת, כל עוד זה עניין זמני, ואין לבן הזוג כוונה להשתקע שם לנצח. כי בכל זאת הייתי רוצה לגדל את הילדים שיהיו לי בארץ.
השבמחקחרטה היא מילה חריפה מדי אבל יש לי הרהורים מדי פעם על מה היה אילו...ומה שמעניין הוא שאף אחד מההרהורים האלה לא קשור לתמיכה שלי בדרכו של בעלי, אלא דווקא לבחירות המקצועיות שלי. אז לשאלתך לא, איני מתחרטת על כלום במה שקשור לויתורים שעשיתי לטובת הצמיחה והקריירה שלו
השבמחקתודה
השבמחקהשאלה היא האם יהיה לו מה לעשות אח"כ עם פוסט דוקטורט. בגדול אני אתן לו להחליט מה הוא רוצה בעצמו, מקסימום אם נעבור לחו"ל אני אחפש עבודה שם. בטח נבקר את המשפחה בארץ בחגים וכאלה ונדבר איתם בסקייפ אז 2-4 שנים זה לא נורא... יכול להיות מעניין.
השבמחקואם הוא יעדיף להשאר לחפש עבודה בארץ אז הכל ימשיך כרגיל, חוץ מזה שהעיסוק שלו ישתנה. סבבה לגמרי מבחינתי.
לא הייתי שוקלת את זה אם היו ילדים בתמונה אבל בהעדרם הייתי נוסעת ולא רק בשבילו. קרוב לודאי שהייתי רואה בזה הזדמנות מצויינת לשינוי מרענן וקצר (שנתיים חולפות מהר בסופו של דבר...)
השבמחקוואו זו חתיכת שאלה ות׳אמת שאפילו מבחינה היפוטטית קשה לענות עליה. לכן, אני רק יכולה לתאר לעצמי מה שעובר עליך. קשה לענות כי זה נורא תלוי איפה זה היה תופס אותי. אם הייתי רוצה לצאת להרפתקאה, לחוות התחלה חדשה במקום אחר הייתי הולכת על זה כי זו הזדמנות גם בשבילי. הייתי חייבת לחשוב גם עלי כי מהיכרות עם עצמי לא הייתי יכולה לשבת בבית בחו״ל ולכרכר אחרי הגבר מידי יום, אני זקוקה לעיסוקים משל עצמי. מבחינה מקצועית, אם הייתי חושבת שעצם זה שאתגורר בחו״ל עלול לפגוע לי בהישגים שהצלחתי להשיג בארץ, זו בעיה שהייתי מעלה בפניו בטרם תתגבש החלטה. מה שכן אפשר לקיים מעבר כשאין ילדים או כשהם ממש קטנים אבל אז יש לקחת בחשבון שהטיפול בהם יפול ברובו עליך, אם הוא עסוק אז את לבד, אין לך משפחה שתתמוך. זה קשה.
השבמחקמכיון שאני עשיתי את זה, רק מהצד השני, אני זו שנסעה לחו"ל לפוסט וגררה אחריה את כל המשפחה, בן זוג, 4 ילדים וחתול (!) לשנתיים, אני יכולה לספר לך שזו חוויה לא פשוטה. אתם במקום אחר בחיים, בלי ילדים עדיין, כך שזה לא אותו דבר, אבל אני יכולה לומר לך שבן הזוג שלי ויתר על הרבה דברים בשביל זה, ובעיקרון במהלך השהות בחו"ל היתה השתלטות עויינת על העסק שלו שאותו הקים בשתי ידיו מכלום, וחזרנו לפשיטת רגל. אז קל זה לא היה, אבל אף אחד לא מתחרט על כך. הילדים למדו אנגלית, אני קיבלתי משרה אקדמית בארץ (בלי פוסט זה בלתי אפשרי), והוא הקים עסק אחר. נכון שחווינו כמה שנים קשות מאוד עם החזרה לארץ, אבל מכיוון שלא היתה בכלל שאלה שנחזור, שוב, זה סיפור אחר. מקווה שזה עוזר במשהו, למרות ההבדלים המהותיים.
השבמחקכן, הייתי נוסעת.
השבמחקגם עם תינוקת.
אם זו הדרך של בן הזוג אז אני תומכת כמו שהייתי רוצה שיתמוך בי אם המצב היה הפוך.
עדיין מתחבט בסוגיה הזאת, למרות שאני כבר שנתיים בתעשיה (ולא בפוסט). אתם בהכרח רוצים לחזור לארץ? הסיכוי למצוא משרה בחו"ל הרבה יותר גבוה, פשוט כי יש הרבה יותר מקומות אפשריים (מאשר המוסדות האקדמיים בארץ, ששתי ידיים יספיקו עם עודף בשביל לספור אותם).
השבמחקגם אם תחליטו לצאת לפוסט, זה לא אומר שבן הזוג השני אמור לעבוד במקדונלדס תוך כדי. יש מספיק מקומות בחו"ל שגם בן הזוג השני יכול למצוא בהם עבודה מספקת. שלא לדבר על זה שאם ירצו מספיק, אפשר לדרוש (בעדינות) למצוא משרה גם למי שאינו בפוסט.
אם הייתי מספיק רוצה ובאמת מוצא מקום טוב, אשתי היתה מצטרפת אליי. אני רוצה לקוות שהיא היתה מוצאת משהו מעניין לעשות שם ולא לטייל עם כלבים, אבל זה דינמי מדי.
אני עובד כבר כ- 20 שנה במשרד ממשלתי ומתלבט עדיין האם לעשות דוקטורט בחו"ל בתחום שלי. עכשיו קשה מאוד לראות את עצמי ואת המשפחה שלי מתנתקים לכמה שנים, שהרי בנינו כאן מערכת חיים שלמה, ילדים ושגרה. לצאת מכל זה כעת להרפתקה משולבת יחד עם המשפחה זה רעיון די רע מבחינתי, שהרי זה מחייב את כולנו לשנות את בסיס החיים והחברה. בתיאוריה, אם היה לעניין הזה חשיבות עליונה, הייתי משאיר כאן את המשפחה ונוסע לבד, או מחכה שהילדים יתבגרו ואז לקראת הפנסיה עושה את השינוי הזה יחד עם בת זוגי.
השבמחק