במסגרת חיפושי אחר משהו מעניין לשמוע בהסעות (הצעות תתקבלנה בברכה) הגעתי לתוכנית הזאת. הפרק הזה שהקשבתי לו עוסק בזיכרון דיגיטאלי. המרואיין,סטודנט לתואר שני במדע, טכנולוגיה וחברה, מקצוע שהוא בעצמו לא מצליח להגדיר היטב, ואולי זה מה שמעניין בתואר הזה, מספר על ספר העוסק בעולם הוירטואלי בו שום דבר לא נמחק והכול פתוח לכולם. הבעיה במצב הזה כפי שהוא מציג אותה היא שאנשים לא מודעים אליו.
הספר מביא דוגמה מעניינת של פילוסוף בריטי שהגה רעיון של כלא שבו אין קירות, רק סורגים והאסירים חשופים כל הזמן. לפי אותו פילוסוף, מכיוון שהאסירים יודעים שמסתכלים עליהם כל הזמן הם מתנהגים בצורה אחרת, לא זוממים, לא מחביאים, לא מנסים דברים.
המרחב הוירטואלי נמצא במצב דומה. כל מה שאנשים עושים שם חשוף לכל. הבעיה היא שלמרות שזה המצב אנשים ממשיכים להתנהג כמו שהם מתנהגים במרחב פרטי מבלי לקחת בחשבון את ההשלכות האפשריות של הציבוריות הזו. אנשים פשוט לא חושבים או לא רגילים למחשבה הזו שכל דבר שהם עושים בעולם הדיגיטאלי מתועד וחשוף.
אחד הפיתרונות המוצגים בראיוןספר הוא שבסופו של דבר החברה תתרגל ותלמד להבין את המגבלות של העולם הדיגיטאלי וחוסר הפרטיות יחדור לתודעה של אנשים. אז אנשים יתרגלו להתנהג בזהירות יתר תוך כדי מודעות מלאה לעובדה שהם חשופים תמיד.
זו מבחינת המרואיין האידיליה. עולם בו כולם חשופים וכולם מודעים לזה וזוכרים את זה כל הזמן ומתנהגים בהתאם. כמו בכלא השקוף.
ובאמת, מה רע בעולם כזה? עולם שבו כולם יתנהגו אחרת בגלל שצופים בהם, כמו אותם אסירים? נראה לי שבימינו אין הרבה אנשים שיכולים לענות על השאלה הזו.
בספר 1984 של ג'ורג אורוול מתואר עולם בדיוק כזה. עולם שבו האח הגדול צופה בך תמיד. אידיליה שבה כולם מתנהגים כראוי. מצב שכביכול טוב לכולם, אין מחסור, אין הבדלי מעמדות, אין פשע. כשהספר נכתב אי שם בשנת 49 העולם הזה נחשב דיסאוטופיה. היום האח הגדול זו תוכנית טלוויזיה שאנשים חולמים להשתתף בה. כמו רוב האנשים בספר, גם היום רוב האנשים לא רואים בעיה בכך שאין יותר פרטיות. בכך שכל מי שרוצה יכול להשיג עלינו כל מידע שהוא רוצה.
האם התקדמנו מאז 1949 ולמדנו להבין שהאח הגדול לא כל כך נורא? או שמא 1984 זה עכשיו ואנחנו נמצאים בתוך הסיפור?
מה רע בעצם בכך שמארק צוקרברג יודע בדיוק מי החברים שלנו ובאיזה אתרים אנחנו אוהבים לגלוש? מה רע בכך שגוגל יודעים איפה אנחנו בכל רגע, מה אנחנו מחחפשים ואיפה ואיך נראה הבית שלנו? מה הבעיה בכך שאמזון יודעים בדיוק איזה ספרים אנחנו אוהבים לקרוא, זה הרי רק יעזור לנו בפעם הבאה שנחפש ספר. מה רע בזה ששופרסל יודעים בדיוק מה הרגלי הקניה שלי, זה יעזור להם לתת לי מצבעים יעודיים. מה הבעיה בזה שהפרטים שלנו מופיעים במאגר הביומטרי, הרי מי שלא עשה שום דבר רע אין לו ממה לפחד. וגם אם המאגר ידלוף, מה יכול לקרות?
אם כולנו נדע שצופים בנו כל הזמן נתנהג אחרת. אז מה הבעיה פה בעצם?
אני לא יודעת להגיד מה הבעיה. אני לא יכולה לשים את האצבע על משהו לא טוב. זה פשוט מרגיש לי ממש רע. כמו שזה מרגיש כשטום קרוז עוצר אדם על פשע שהוא עדיין לא ביצע. כמו שזה מרגיש כשמשבטים אנשים לטובת חלקי חילוף. כמו שזה מרגיש כשאני קוראת על האח הגדול. פעם האח הגדול היה משהו שלילי. נראה לי שהיום רוב האנשים לא מבינים למה.
לא יודעת מה מושך בעולם שהוא חשוף? שכולם יודעים בו הכול על כולם. שאנשים מפחדים לנהוג אחרת, מעבר לזה שזה משעמם, נשמע מלחיץ. נשמע כמו דרך נוספת לגרום לכולם להתנהג אותו הדבר בדיוק. אם ניקח צעד קדימה כמו שעשו בסדרה שממש עכשיו סיימתי לצפות בפרק השני שלה, "מראה שחורה" (ממליצה בחום על הפרק). אומנם לא לגמרי צופים בך כל הזמן אך שם נראה כיצד העולם הוירטואלי משתלט על בני האדם ואפילו תוכנית ריאליטי הופכת למשהו כבד משקל. רק שזה לא יהיה העתיד שלנו. מפחיד. אני גם לא יודעת מה מפחיד באופציה הראשונה, עולם חשוף אך אין ספק שזה כמו שאת כותבת באינטואיציה מרגישים שזה לא יעבוד לא לכולם לפחות. תראי את " אולי מעט" (תלוי את מי שואלים) שיש בפייסבוק לא יכולתי לסבול אז כל דבר, להיות חשופה לכל-כך הרבה מידע, זה לפעמים לא משאיר מקום לדברים שאת יוצרת. האח הגדול זה מטורף לחלוטין, להיות תקועים בבית בשביל פרסום וכסף, לפחות פה יש בחירה של אנשים שבוחרים להכניס את עצמם לטירוף הזה. כל עוד לא נשללת הבחירה אז מצבנו טוב.
השבמחקאני לא יודעת מה מושך בעולם כזה. אני לא יודעת מה מושך אנשים לסגור את עצמם בוילה ומה מושך אנשים אחרים להסתכל עליהם. אני לא יודעת מה מושך אנשים לשפוך את כל החיים שלהם בפייסבוק שכל מי שהם אי פעם פגשו ידע עליהם הכל.
השבמחקזה נכון שכביכול יש לנו את אפשרות הבחירה אבל עד כמה האפשרות הזו באמת קיימת? עד כמה אפשר לבחור להתנתק מכל החשיפה הזו בלי לנתק את עצמך מהסביבה באופן מוחלט? היום אי אפשר להסתדר בלי מייל. אי אפשר בלי חיפוש מזדמן בגוגל. אי אפשר בלי לקנות באשראי. אי אפשר שלא להשאיר עקבות דיגיטאליים בכל מקום שאנחנו הולכים. עקבות שכמו על הירח לא נמחקות אף פעם.
רשמתי את ההמלצה על מראה שחורה. יבדק בקרוב.
בדיוק.
השבמחקתודה על ההסכמה :-)
השבמחקשנה טובה!!!
השבמחקזאת כבר פעם שנייה השבוע שאני שומע על הספר 1984, ולא שמעתי עליו לפני זה מימיי.
השבמחקאני מסכים איתך לחלוטין, פוסט נפלא!