לפני שבוע בדיוק הייתי בבית מלון באמסטרדם, מתבאסת מזה שמחר חוזרים לארץ. הוא דווקא לא היה מבואס כמוני, נראה שדי נמאס לו ממני. דיי בצדק האמת. ביום האחרון תפסתי איזה וירוס בבטן והייתי מבאסת לחלוטין. אבל לא לדאוג, איך שנחתנו בארץ כבר נמאס לו מישראלים ומחום ומהכל. אני דווקא הייתי בסדר. זה בא עם הזמן. עכשיו כבר די נמאס לי מהחום אבל אני עדיין עם האנרגיות שצברתי.
לא ששאלתם אבל היה כיף. הכי כיף- להיות רחוקה מהכל. לא לחשוב על העבודה שעדיין צריך לעשות כדי לסיים את התואר (ועדיין צריך לעשות אותה). לא לחשוב על זה שיש לנו יעד חשוב לעמוד בו בסוף החודש ואם לא נצליח כל מה שעשיתי שנה אחרונה יהיה בזבוז זמן (הוא כנראה לא יהיה אבל אז לא ידעתי את זה). פשוט לקום בבוקר וללכת למקום חדש. אוקי, אמסטרדם די קטנה ואחרי יומיים כבר לא נראית חדשה אבל עדיין, נשארו עוד מקומות שלא היינו בהם, עוד מוזיאונים שלא ראינו (לעזאזל, יש בעיר הזו הרבה מוזיאונים), עוד בתי קפה שלא התאכזבנו מהקפה שלהם, עוד מסעדות מכל הסוגים (רק לא של אוכל הולנדי), עוד הזדמנויות לקניית מזכרות (בסוף לא הספקתי לקנות), עוד כמה ימים לנוח.
בעניין הקפה- מה הקטע? בבתי הקפה יש מגוון של סוגי בירה, בקופי שופס יש מגוון אחר (לא ניסיתי), אבל קפה טוב מצאנו רק בהאג. הגיוני אחרי הכל, לתבוע חיילים ישראלים על רצח עם הרבה יותר מתיש מלהתמסטל על שפת תעלה.
אז עכשיו חוזרים לשגרה. יש את העבודה הזו שמתחילת השבוע אני אומרת לעצמי שהיום אני אתחיל אותה ואז מוותרת כי זה לא יקרה. ויש את היעד הזה בעבודה שכרגע לא כל כך נראה שנצליח להגיע אליו בזמן אבל כרגע זה לא כל כך תלוי בי, אני די עשיתי את כל מה שיכלתי וכרגע אני רק צריכה להגיב מהר לתיקונים קלים. אני נוטה לא להלחץ מדברים שלא תלויים בי, זה נראה לי חסר טעם, ככה שבעניין הזה אני לא כל כך לחוצה. וצריך להשקות את העציצים.
וכמובן שיש את מר בחור, שכרגע יודע על הבלוג הזה, למרות שאני לא יודעת אם הוא גם יקרא אותו. מצד אחד זה די סותר את כל עניין האנונימיות. מצד שני אני חושבת שדי ידעתי מזמן שאני הולכת להראות לו את הבלוג. חוץ מזה שאת רוב הדברים שאני כותבת פה שאני גם מספרת לו, וגם את מה שאני לא כותבת, מה שדי מסביר למה אני כותבת די מעט לאחרונה.
אז יאלה ברעל וכוחות מחודשים, נעבור את הקייץ החם הזה.
לסיום, קבלו תמונה של אווזי הבר. את נילס לא מצאתי, אבל מולי נמצא שם.
ברוך שובך (-:
השבמחקהשנה התחמם שם (יחסית), שנה שעברה הם סבלו מאחת השנים הקרות. אני הייתי בתחילת מאי ופשוט רכשתי לעצמי כפפות בשלב מסוים.
השבמחקחופש זה כיף, לא משנה איך מסתכלים על זה.
תודה :-)
השבמחקלא היה מזיק לי איזה שבוע שמצריך כפפות באמצע החום המטורף של יוליאוגוסט.
השבמחקחופשה זה אכן כיף. אני כבר רוצה עוד אחת