החתולה מנסה לשתות מים מהכוס. היא טובלת יד בכוס, מוציאה אותה ומלקקת. מנסה להכניס את הראש לכוס, לא הולך. בסוף היא מוותרת והולכת לשתות מהקערה שלה.
יש לי מצבי רוח משתנים בעבודה. לפעמים אני נכנסת למשהו ולא רוצה להפסיק, לפעמים אין לי חשק לעבוד ואני רק מחכה שיגמר היום. יש ימים שאני מרגישה שאני אצליח לעמוד במשימות בזמן ויש ימים שאני בטוחה שלא. לפעמים אני חושבת שלא כל כך נורא להיות מנהלת, אני יכולה להתמודד עם זה וברגעים אחרים אני בטוחה שאני כשלון. יש ימים שאני נהנית לפגוש אנשים ויש ימים שאני רק רוצה שיעזבו אותי בשקט. ישיבות הקפה בוקר אצלי במשרד הולכות וגדלות. המנהל קורא להן הסימפוזיון של ג'אסט. בזמן האחרון אני שוקלת לבטל אותן.
יש ימים שאני רק רוצה להיות איתו ויש ימים שאני מפחדת. אני תוהה מה יקרה אם זה יגמר. לא רוצה לדעת. קשה לי לקרוא אותו. יש ימים שנראה לי שהוא מרגיש כמוני ויש ימים שנראה כאילו הוא צריך שקט ממני. יש ימים שהחתולה משגעת אותי ואני רוצה שהיא תלך, תמצא לה בית אחר ויש ימים, בעיקר כאלה שהוא לא פה, שכל מה שאני רוצה זה שהיא תישן איתי במיטה, מכורבלת כמו דובי, שתלקק אותי כמו שהיא עושה כשהיא רוצה שאני אלטף אותה.
לפעמים אני מאמינה שיהיה טוב. לפעמים אני בטוחה שלא.
אני צריכה דיאטה. אני צריכה לחזור לחדר כושר, או לפחות ללכת יותר. בימים שאני באה בהסעה אני הולכת ברגל מהשער של המפעל, משהו כמו קילומטר, במקום לקחת הסעה פנימית. הבעיה שזה קורה בערך פעם בשבוע. אני צריכה להגיע יותר בהסעה. הדלק נהיה יקר ואני מתתחילה להרגיש עיפה בבוקר כשאני נוהגת וחוץ מזה פחות מכוניות על הכביש זה יותר טוב לסביבה. ולי. לאחרונה יצא לי לקחת הסעה מליד הבית שלו במקום שלי וההסעה הזו נוסעת במסלול אחר, אותו המסלול שאני נוסעת בו כשאני באה באוטו. זה מעניין לראות את אותה הדרך שאני עושה כל יום ממושב באוטובוס במקום מליד ההגה. פתאום הדרך נראית שונה לגמרי, אני רואה דברים שאני לא רואה כשאני נוהגת.
אני צריכה לכתוב פה יותר. עברתי לא מזמן על קטעים ישנים שכתבתי. זה טוב להזכר בדברים שהרגשתי וחשבתי פעם ולראות מה השתנה. אני צריכה לקרוא פה יותר. זה טוב להכניס אנשים אחרים אלי למחשבות.
מה מונע ממך להגיע כל יום בהסעה?
השבמחק