שבוע טוב, שבוע נוראי

שבוע שעבר בחמישי היה לי מבחן. אז לקחתי חופש שלישי עד חמישי. באופן מפתיע הצלחתי ללמוד בצורה יעילה והמבחן אפילו עבר בשלום. בשלישי לא היה לי אינטרנט אז הלכתי ללמוד בטכניון. ברביעי הגיע הטכנאי של הכבלים וגילה שמישהו פשוט ניתק את הכבל. באמצע בחמישי בצהרים אחרי המבחן לקחתי את מר בחור מהטכניון והעברנו חמישי אחהצ מוצלח במיוחד. העברנו בסבבה את כל הסופש ביחד עם הפסקות התרעננות (בכל זאת, סופשבוע שלם זה קצת הרבה).

 

ביום ראשון בבוקר קיבלתי נזיפות על אי עמידה בלוז בתוספת שאלות למה לא התקדמתי בשבוע האחרון (כי היה לי מבחן). בתוספת נוספת של תכולת עבודה שהיתה אמורה להיות של מישהו אחר ואיכשהו נפלה עלי. כנראה בגלל שאני כל כך שמנה יש סביבי שדה כבידה חזק אז כל העבודות נופלות עלי. עבדתי כמעט 13 שעות בנסיון לסגור את הנושא ללא הצלחה.

ברביעי היתי צריכה להגיש עבודה. בשני ושלישי יצאתי מהעבודה מוקדם בנסיון לקדם את העניין. לא הלך. במשך כמה שעות ניסיתי לפתח משהו עד שהבנתי שאני הולכת בדרך ללא מוצא ואני לא אצליח לעשות מה שתיכננתי.

 

ואז הגיעה שיחת טלפון

חברה שלי התקשרה לעדכן, החברה שלנו מאושפזת. הסרטן הגיע למוח. עשה לה בצקות. מיום ראשון היא בבית חולים. משלישי בצהריים בלי הכרה. לקחתי את עצמי מיד לבית חולים. כל החברים שלה הגיעו לשם. בעלה רצה שהיא תהיה מוקפת באנשים שאוהבים אותה.

יום רביעי לקחתי עוד חופש כדי לעבוד על העבודה שהייתי צריכה להגיש. אחרי שעתיים של ישיבה מול המחשב התחילו לי כאבי גב. הם לא עברו. בצהריים הם נהיו בלתי נסבלים ולא יכלתי לשבת על הכיסא או על הספה, רק על הכורסא העגולה ששיכת לחתולה מאז היא פה. החתולה כמובן לא היתה מרוצה וניסתה לטפס עלי כל הזמן. הכאב לא עבר ובערב כבר הייתי חייבת לקחת משכך כאבים 400 מיליגרם.

בלילה השפעת הכדורים פגה ובתזמון מצויין הגיעו גם כאבי מחזור. כל הלילה התפתלתי בכאבים. אומרים שהמוח לא מסוגל להבחין בכאבים חזקים משני מקורות בו זמנית. ובכן הוא בהחלט מסוגל למתג ביניהם ביעילות. כשלרגע הפסיקו כבי הגב הגיעו כאבי המחזור ולהפך.

בחמישי לא יכלתי ללכת לעבודה. התקשרתי לבקש תור לרופא. ענו לי שיחזרו אלי. באחת בצהריים חזרו אלי ואמרו שהרופא מוכן ןלראות אותי ב9 בערב.

בצהרים הגיע סמס מבעלה של החברה. אין לה עוד הרבה זמן. נסעתי לבית חולים. מדהים איזה הבדל יש בין הצהרים לערב. כשבאתי בערב לא היה אף אחד חוץ מהחברים שלה. כשבאתי בצהרים הבית חולים היה מלא. גם החניה שהיתה כולה בורות מים. כנראה שהשוער שם לב לעינים האדומות שלי כי הוא הפנה אותי לאזור בחניה שהכי קרוב לבית חולים בתוספת הסבר איך מגיעים לשם.  

בערב הכאבים הרגו אותי עד שהגעתי לרופא שהתעצבן עלי שאמרתי שכואב לי בגב תחתון כשבעצם כאב לי במותן. באמת סליחה שאני לא יודעת אנטומיה או שקצת קשה לי להסביר את עצמי כשאני מתה מכאבים ובא לי לבכות על חברה שלי. נתן לי מרשם לכדורים חזקים יותר. רק שהבית מרקחת היה סגור אז שוב לקחתי שני איבופרופן.

היום בבוקר על הבוקר אכלתי משהו ומיד עוד שני איבופרופן. כל היום אני יושבת בפחד מהכאבים ומהשיחת טלפון שתגיע עם הבשורה.

שיגמר כבר הסופשבוע הזה ואיתו השבוע הארור הזה.