המקרה הסינגולרי של רעש לבן בשעת לילה מאוחרת

המשפט שבכותרת הופיע היום על הלוח בהרצה שנכחתי בה. טוב לפחות החלק הראשון שלו. אבל זה הביא לי רעיון לספר המשך למקרה המוזר של הכלב וכו'. נראה לכם שזה יתפוס?

לפני כמה דקות כמעט דרסתי שפן סלע. מסתבר שיש הרבה כאלה בנשר. אחד פשוט רץ לנתיב שלי ונעמד שם. אז ניסיתי לעשות סיבוב סביבו אבל הוא פשוט רץ לכיוון אליו נסעתי, שהיה הפוך מהכיוון של הסלעים שאני מניחה שמהם הוא הגיע. בסוף הוא התאפס על עצמו ורץ הביתה. ואני חשבתי שהחיות האלה לא פעילות בלילה. לפחות זה שפן ולא חזיר. ביום חמישי עשיתי טיול בשכונת נווה שאנן שזה ליד הטכניון ויש שם גלידריה די שווה, הטעם של הויסקי שווה כל קלוריה בו. בכל מקרה, אנחנו הולכים לנו באיזה שכונה נידחת כשאני רואה משהו בגודל של סוס על הדרך לפנינו. צמצום המרחק הבהיר שהדבר הגדול הזה הוא חזיר בר ויש לו הרבה חברים. ממש להקה שלמה עברה שם, כולל כמה קטנים. ממש שמורת טבע פראית פה.

 

מה שחסר בנשר זה רחובות לא משופעים. בנסיון לא לשכוח את מה שהצלחתי ללמוד על איך לנסוע על אוופניים (זה לא נכון שלא שוכחים את זה) ניסיתי ערב אחד להוציא את האופניים מעבר לרחוב המישורי הבודד שנמצא מאחורי הבית שלי. הייתם מצפים שיהיו לפחות כמה רחובות שניצבים לגרדיאנט, אבל לא. הכל עליהירידה (אגב, התשובה לשאלה מה יש יותר בעולם היא תלוי אם אתם על אופניים או ברגל). אז התחלתי להתגלגל בירידה עד שהבנתי לעוד רגע אני מתגלגלת לתוך אוטו. אז נכנסתי לחניה בדרך וניסיתי לחצות אותה בכיוון מעלה. עכשיו יש לי סימן חדש מאוד כחול ומאד גדול על הרגל. ויתרתי על נשר ואתמול העמסתי את האופניים על האוטו ונסעתי לקיבוץ שם נסעתי עם אמא שלי למסלול קצר ביער. המסלול הזה שימש בעבר, בתקופה שהבי"ס התיכון היה בקיבוץ, כמסלול ריצה והוא זכור לי היטב משיעורי ספורט. אבל לא היו זכורות לי כל העליות שבו. ולא השיפוע של הדרך הצידה לכיוון הואדי. דווקא מכאן לא קיבלתי סימן כחול, בעיקר כי אמא שלי נסעה אחרי ולא רציתי להפחיד אותה. מכירים את הקטע הזה של אמהות שמרגישות את הכאב של הילדים שלהן? אז אמא שלי כזאת. ונראה לי שיותר כואב לה מאשר לי. אם יש משהו פחות נעים מליפול מהאופנים ולחטוף מכה זה ליפול מהאופניים ולחטוף מכה כשאמא רואה. אז לא נפלתי. אבל גיליתי שוב את נפלאות הקיבעון המחשבתי. יש לי שגרה קבועה בחד"כ של אופני כושר עם דיסק קבוע שמגדיר לי את הפעילות: מוזיקה מהירה- קצב קבוע, מוזיקה איטית- עומס גבוה. אז במהלך המסלול, כל פעם שהגעתי לעליה קשה (טוב נו, לא באמת עליה קשה, יחסית ליכולות שלי היא קשה) התחלתי לזמזם לעצמי את השירים מהדיסק וזה נתן לי מרץ. ללא ספק, מנטרות עובדות.