יום חמישי, 30 בספטמבר 2010

זה קל כמו לרכב על אופניים

הרגליים שלי נראות כמו רגלים של ילדה מוכה. ברצינות. יש לי יותר סימנים כחולים על השוקיים מסימנים אדומים שהיו לי על טופס המבחן האחרון בתהליכים סטוכסטים. על השלפוחיות בכפות הידים שלי צמחו עוד שלפוחיות. אם הם יבנו עוד קומה אני אצטרך להתחיל לגבות ארנונה. האגודלים שלי משופשפים יותר מג'ינס של בן תשחורת מרדני. ואחרי כל אלה אפשר להגיד שנראה לי שתפסתי בגדול את הקטע של רכיבה על אופניים.


יש לי עדין בעיה עם ההתחלה. אני צריכה כמה נסיונות וכמה מכות טובות ברגלים לפני שאני תופסת תנופה, אבל הבנתי למה פעם באשונה לא הצלחתי להשלים אפילו סיבוב אחד של הפדאלים והבנתי מה בעקרון אני צריכה לעשות. יש לי גם בעיה עם סיבובים חדים. אם אני רוצה להסתובב אני עוצרת ומסובבת את האופנים. הצלחתי לעשות 3 סיבובים שלמים סביב החניון של הבנין ואת כל הרחוב שמאחרי הבית שלי, כולל עיקול בעליה בסופו. מחר אני אקח את האופניים לקיבוץ לבדוק כמה רחוק אני מגיעה איתם.


תנו לי להגיד לכם משהו- אין כמו ההרגשה הזו בפעם הראשונה שהצלחתי לנסוע את כל הרחוב, ההרגשה הזו של הנה, אני יכולה לנסוע על אופניים. רציתי משהו, החלטתי שהפעם אני מצליחה ו(כמעט)הגעתי לזה. מסתבר שאף פעם לא מאוחר מדי.  


 


 

9 תגובות:

  1. אני אוהב את הכתיבה שלך עם שימוש בשפה גבוהה לתיאור! :)
    בן תשחורת מרדני הרג אותי חחחחחחח )))

    השבמחק
  2. מזל טוב!
    הרחוב שלי באלכסון אז אני אפילו לא אנסה ללמוד לרכב על אופניים בו. בכלל אני לא מבינה את הקטע עם אופניים - בשביל מה יש רגליים ומכוניות?! מבחינתי אופניים מזמן היו צריכות לצאת מהאופנה.

    השבמחק
  3. זה בהחלט נותן לי תקווה שתדעי לך

    השבמחק
  4. כן, אני מודה, מדי פעם אני רוצה להשמע מתוחכמת

    השבמחק
  5. בארץ הם באמת לא כאלה באופנה אבל משום מה באירלנד הם כן. אירים, לכי תביני.

    השבמחק
  6. אני שמחה.
    אני בכנות חושבת שאפשר להגיד שאם אני הצלחתי ללמוד כל אחד יכול.

    השבמחק
  7. גם אני אף פעם לא הצלחתי לגמרי לרכוב על אופניים.. אבל זה בגלל הירידות והעליות, מפחיד אותי לגמרי

    השבמחק
  8. תתחילי באיזור מישורי. אם את רוצה את מוזמנת לחנייה של הבניין שלי.

    השבמחק
  9. אף פעם לא מאוחר ללמוד!
    איי,, התקווה

    אז יש אנשים אופטימיים בולם

    השבמחק