לפני כמה זמן הלכתי אם אמא שלי לקנות לה בגד ים ובדרך הסתכלתי אולי אני אמצא משהו בשבילי. בשנים האחרונות היו לי כמה טונגיני בתירוץ של זה לא חלק אחד, זה שניים. אבל נמאס לי מזה, זו סתם רמאות. אני רוצה בגד ים חלק אחד ולא אכפת לי שזה לא אופנתי וכמעט אף אחת לא הולכת עם זה. מעולם לא היה לי ביקיני ולא יהיה לי ביקיני. בסוף מצאתי לי אחד יפה, שחור מאחורה, ורוד עמוק עם כתמים ומסגרת שחורה מקדימה. אבל לא על זה באתי לכתוב. לבגדי ים שלמים, להבדיל מטונגיני, יש גב עמוק. וכל פעם שהתסכלתי על הגב במראה ראיתי את הנקודות חן הממש מכוערות שיש שם. שנה שעברה, כשהרופאת עור שלחה אותי להסיר נקודה חשודה ניסיתי לשכנע אותה להוציא גם את שתי אלה. היא אמרה לי לנסות לשכנע את הרופא המומחה. הרופא המומחה לא השתכנע ואמר שקודם נוריד את הבעיתית אח"כ נדבר. כמובן שלא דיברנו.
אז החלטתי שנמאס לי, אני לא הולכת להתחנן לרופא, אני הולכת לכללית אסטטיקה ולא אכפת לי שזה יעלה לי הרבה. הן ממש מכוערות.
אז קיבלתי זימון ליעוץ להיום. הייתם חושבים שבמרפאה פרטית השירות יהיה יותר טוב משל מרפאה שכלולה בביטוח. הייתם טועים. התור שלי היה ב 12:10. הגעתי בדיוק בזמן. ב12:40 נכנסתי למנתח. שיחת יעוץ, ציפיתי שישאל שאלות, יגיד משהו מועיל. שכחתי שיעוץ זה חינם. ובשביל חינם דוקטור אבנר שמר לא יקדיש לי יותר מדקה. אז הוא הסתכל על הגב, רשם בטופס שיש שתי נקודות להוריד ושלח אותי החוצה לקבל הצעת מחיר מהפקידת קבלה. איזה מזל שנותנים יעוץ מרופא, אני לא יודעת מה הייתי עושה אלמלא השיחה הזו שחיכיתי לה חצי שעה.
בחוץ הפקידת קבלה עשתה חשבון וסיפרה לי כמה זה יעלה. יקר. כמובן. והציעה לחכות לכבוד הדוקטור שמר שיוציא את הנקודות באותו היום. מאחר שהחלטתי שאני עושה את זה בכל מקרה ולא בא לי לחשוב שכל הזמן הזה התבזבז לי רק כדי לקבל הצעת מחיר החלטתי לחכות. ואכן חיכיתי. בערך שעה הפעם.
נכנסתי לרופא, שהפעם קיבל כסף כדי לראות אותי ולכן היה קצת יותר מתעניין. רק קצת.
כל העסק לקח 3 דקות בערך. שתי זריקות הרדמה ממש כואבות, מספריים, צריבה, ריח של עור חרוך ונגמר. בשביל זה שילמתי כל כך הרבה. בשביל שהרופא יחתוך עם מספריים. אפילו תפרים לא היה צריך. שווה להיות כירורג אסטטי. בסוף נתן לי מרשם למשחה. שאלתי אם יש הוראות אחרות. -לא. -בריכה? ים? חשיפה לשמש? -לא היום. -אז מחר אני יכולה ללכת לים (בתיאוריה, אני לא באמת יכולה ללכת לים מחר)? -מחרתיים. -מחרתיים אפשר ללכת לים? - ביום ראשון. ואם תמשיכי לשאול זה יהיה עוד שבוע. יופי, רופא עם חוש הומור. חוש אחריות אין לו אבל לפחות שיעשעתי אותו. אני מאושרת.
בזמן שחיכיתי בקבלה פתאום הבנתי שרוב הנשים פה (היה גבר אחד) באות לטיפולי יופי למיניהם, בוטוקס, הסרת שיער בליזר. נשים שנראו שהן משקיעות כסף בעצמן ולא הולך להן. בצורה מוזרה הן פשוט נראו מבוגרות באופן לא טבעי. כאילו מישהו בלי כישרון ממש התאמץ (מי אמר דר' שמר?). אישה אחת נכנסה עם משקפי שמש ענקיות (נוטפות סטייל כמובן) ולא הורידה אותן הרבה זמן. כשהיא הורידה אותן הבנתי למה- היה לה איפור עיניים מפחיד ממש. פס ירוק הרבה יותר מדי עבה שנראה כאילו מתחו לה את העיניים בכוח. אולי הנשים שיודעות באמת איך לשמר את עצמן לא עושות את זה במרפאה בקריות.
אז עכשיו אני עם שתי נקודות פחות. ישאיר צלקת אבל היא תהיה פחות מכוערת ממה שהיה קודם. לפחות לא יהיו הפעם סימנים של תפרים.
מזל"ט על הצלקות החדשות.
השבמחקיפה שנזכרת בבגד ים עכשיו שכבר סוף אוגוסט..
זה קטע, כי דווקא בשנים האחרונות יש שיפור די גדול ביחס ובשירות בקופת חולים ושלוחותיה. לפי מה שלי נראה בכל אופן. ודווקא במקומות הפרטיים, שממש לא אכפת להם כי יש מספיק פראיירים שישלמו להם מלאן כסף, מתייחסים בצורה כזאת.
השבמחקנשים מבוגרות שלא מקבלות את הזמן שעובר לפעמים חוצות את הקווים לפאתטיות. אין מה לעשות. הזמן עובר וזה מבאס- אבל במקום לקבל את זה ולעבוד עם מה שיש הן מתעקשות לחזור למה שהיה וזה הרי בלתי אפשרי. יש נשים מבוגרות יפהפיות ממש, ומה שיפה בהן זה בדרך כלל שהן נשארות הן- לפעמים עם שיער אפור, לפעמים בלי איפור בכלל. פשוט להיות מטופחת בסטייל. כל השיט הזה של בוטוקסים מוגזמים ומתיחות...בעייתי.
אני מחכה לסוף עונה. (תירוצים, תמיד טוב שיש)
השבמחקאני ממש לא אוהבת נשים מבוגרות שמנסות להראות צעירות. אשה צריכה להראות בגילה ולהיות גאה בו. כל כך עצוב שבחברה שלנו לא מעריכים גיל.
השבמחק