פשוט בא לי להרטב בגשם

אז יצאתי החוצה והלכתי סביב הבניין  ונרטבתי חלקית אז המשכתי ללכת סביב הבניין ליד ועוד בניין לידו, כל הזמן במרחק בלוק אחד מהבניין שלנו עד שהשמלה שלי היתה ספוגה לגמרי ואז חזרתי. 

באולטרסאונד הבוקר השחלות שלי נראו כאילו הן עומדות להתפוצץ. כל אחת מהן עם 5-6 זקיקים בגודל סנטימטר וחצי, לא פלא שהבטן שלי קשה ונפוחה. כבר 3 ימים אני כל בוקר צריכה להתייצב במרפאה לבדיקת דם ואולטרסאונד. בגלל שאת הזריקות אני לוקחת בשמונה והבדיקה היא לפני שמונה יוצא שאני מזריקה לעצמי בשירותים של המרפאה כמו איזה ג'אנקי, ממלאת מזרק בחומר אחד, מרכיבה מחט על העט הזרקה של החומר השני, מחוררת את הבטן שלי שמעוטרת בנקודות אדומות ושטפי דם. שקלתי לצלם תמונה למזכרת, אבל אני חושבת שהתיאור פה מספיק. קופסת המחטים שלי כבר מלאה, אני צריכה לברר מה עושים איתה. 

הריחוק הזה של האמריקאים מדהים אותי. בעבודה הקודמת היתה תקופה שאני הייתי מגיעה ראשונה למשרד כל בוקר, אם הייתי רואה מישהו שהגיע למשרד לפני ישר הייתי שואלת אותו אם הכל בסדר. המנהל שלי מגיע כל יום בסביבות שמונה ורבע ושאר העובדים מגיעים בתשע וצפונה, וביום שהגעתי לפניו לא אמר מילה, רק ציין שחם היום. אמרתי לו ששבוע הבא יהיו כמה ימים שאני לא אגיע בגלל עניינים רפואיים, שאלתי אם אני צריכה להביא אישור רופא או משהו, הוא לא אמר כלום, רק שאל אם אני יודעת באיזה ימים וכשאמרתי שלא אמר לשלוח לו הודעה כשאני יודעת. אף מילה אם הכל בסדר, תרגישי טוב. אמרתי לראש צוות שאני לא אהיה אז המתמחה שאל אותי אם זה בגלל טים. 

טים הוא דמות קרטון מאיזה סבב יח"צ של החברה שעומד ומסתכל בחיוך של דוגמן והוא קצת כמו המונה ליזה בקטע שלא משנה איפה אתה עומד, תמיד נדמה שהוא מסתכל עליך. בהתחלה הוא עמד מאחרי הקיוביקל של המנהל, בדיוק מולי וכל הזמן הרגשתי שמישהו מסתכל עלי אז ביקשתי שיזוז משם. מסתבר שמאז הוא גילה שהוא יכול לזוז וכל בוקר הוא עומד במקום אחר. אחרי שפרצו למשרד לידנו מצאתי אותו בוקר אחד עומד מול הדלת עם פטיש ביד. מטריד משהו. עכשיו משום מה הוא חזר לעמוד מולי, אז אמרתי שבגללו אני לא אגיע שבוע הבא. 

אני חושבת שאם הראש שלי לא היה תקוע בכל הטיפולים הייתי קצת מוטרדת מהעבודה. אני מרגישה שאני לא כל לך עונה על הציפיות. קיבלתי משימה די גדולה שאני ממש נהנית ממנה אבל היא מאוד נפרדת מהעבודה של אנשים אחרים ובגלל זה אף אחד לא כל כך שואל מה אני עושה ואני לא מצליחה לשווק את עצמי כי אני בקושי מצליחה להתבטא באנגלית והדפוק הוא שראש הצוות בכלל דובר עברית אבל איכשהו גם כשאנחנו נשארים לבד ועוברים לדבר עברית, המחסום של השפה כאילו נשאר שם, פסיכולוגית. לקח לי המון שנים לצאת מהמקום של מי שמפחדת לדבר עם אנשים ובגלל זה כולם בטוחים שאני סנובית ויש לי הרגשה שאני חוזרת שוב למקום הזה. אפילו המזכירה שאקסטרה פרנדלי בצורה קצת מטרידה הפסיקה לנהל איתי שיחות. אני יודעת שאני צריכה להתאמץ בקטע הזה אבל אם כל העומס הרגשי של הזריקות וההורמונים שמחרפנים אותי אני פשוט לא מסוגלת להביא את עצמי לעשות את זה.