חולצות, מקררים וחתולים

(רקע לסיפור: אני אחראית על השלטים עם השמות במשרדים בעבודה. לכל אחד יש ציור סכמטי שאמור להיות דומה לו. לפני החג הגיע בחור חדש ישן שעבר אלינו ממקום אחר במפעל ורצה שלט אבל במדפסת הצבעונית נגמר הטונר ומסתבר שנורא קשה להשיג חדש).

אני יושבת לי עם שני אנשים ומתנהלת לה שיחה מוזרה למדי. באמצע השיחה נכנס הבחור החדש ואומר שיש לו גישה למדפסת צבע במחלקה הקודמת שהוא היה בה ואם אני אשלח לו את הציור הוא ידפיס אותו. אני שולחת את הציור וחוזרת לשיחה שהולכת ומתדרדרת. כעבור כמה דקות טלפון

 

-הלו

-(קול לא מזוהה) אני רוצה חולצה ירוקה

-?

-אני רוצה להחליף את החולצה האדומה לירוקה

-??

-אפשר?

-(צליל של גלגלים במוח מסתובבים. בסוף נופל הטלכרד) אה. חולצה, כן. תעתיק את הציור לפיינט ותצבע את החולצה.

 

 כבר קרה שאנשים התלוננו, למה עשית אותי ג'ינג'י, למה עם משקפיים, למה תימני (זה לא אני עשיתי אותך ככה, זה ההורים שלך). פעם ראשונה שמישהו מבקש להחליף חולצה.

 

המקרר שלי גוסס. הוא מפסיק לעבוד וחוזר לעבוד כשבועטים בו אבל כל פעם הבעיטה צריכה להיות חזקה יותר כדי לשכנע אותו לעבוד. ככה זה כשמקבלים את המקרר של הדייר הקודם שאפילו לא טרח לקחת עליו כסף. אין מה לעשות, צריך מקרר חדש. לקחתי את אבא שלי איתי כדי לגרום לו להרגיש מועיל וגם כי אני מקבלת יחס יותר נחמד מהמוכרים כשהוא שם. זה לא שאני צריכה התיעצות, אני ידעתי מראש מה הולך לקרות, אני אסתכל על הרבה מקררים ובסוף אקח את הכי זול שעומד בדרישות. סיכום הדרישות: מספיק גדול. כל השאר לא חשוב. אז עברנו בהרבה חנויות, הרגשנו כמו צרכנים חכמים שיודעים מה הם עושים ובסוף לא לקחתי את הכי זול כי הפתיחה שלו לא נוחה, לקחתי את השני הכי זול. אבל הזמנתי הובלה ליום שישי כי אני לא הולכת לשבת בבית ולחכות למוביל אלוהים יודע כמה זמן במקום ללכת לעבודה. אז בינתיים אני מקווה שהמקרר יחזיק עד סוף השבוע או שלפחות אני אספיק לאכול את כל מה שבתוכו לפני שהוא ישבות סופית. מישהו רוצה מקרר ישן ולא עובד למגרש גרוטאות שלו?

אם אמא שלי בסוף סיבוב קניות אנחנו תמיד מסיימות בבית קפה, חשבתי לנסות אותו דבר אם אבא. אבא שלי התברר כשותף ממש גרוע לבית קפה. הוא לא מדבר. אני מדברת יחסית מעט, עם אמא שלי היא תמיד חוקרת אותי בעינויים ומספרת הרבה יותר מדי. אבא שלי פשוט שתק. מדי פעם ניסיתי לזרוק איזה הערה אבל הוא פשוט לא מגיב. מוזר. אני מבינה מאיפה ירשתי את השתקנות שלי.

 

אני כל כך גרועה ביחסים, אפילו עם החתולה אני לא מתסדרת. שלשום בלילה היא התחילה לריב עם השמיכה ותוך כדי להוריד את הסדין מהמזרון. הזזתי אותה הצידה וסידרתי את המזרון. הבעיה שהמטומטמת מפחדת מחושך ומבדים שזזים ולכן היא החליטה להסתער ולתקוף. שיניים, ציפורניים, תקיפה מכל הלב. היד שלי נראית כאילו נתקעה במגרסה. כמובן שהעפתי אותה מהמיטה. אחרי כמה זמן החוצפנית חוזרת כאילו כלום. ועוד מעיזה להתלונן כשהעפתי אותה שוב. אתמול הייתי עצבנית עליה (זה כואב, קיבינימאט). אז פשוט התעלמתי ממנה. כל הערב היא התרוצצה סביבי, ניסתה למשוך את תשומת ליבי, ישבה לידי והסתכלה עלי במבט מצפה. בלילה כמובן שהיא קפצה למיטה וכמובן שהעפתי אותה. במשך כשעה היא הסתובבה בבית במסכנות, משחררת מדי פעם מיאו עצוב. התיישבה על הכריות למרגלות המיטה והסתכלה עלי בעצב, קמה, נכנסה לארון, יצאה ממנו, יללה בעצב, בסוף כבר לא יכלתי יותר. קראתי לה לבוא, היא מיד קפצה למיטה והתיישבה לידי ונשארה שם גם אחרי שהפסקתי ללטף אותה. גם היום, מהרגע שהגעתי היא נצמדת אלי. אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות איתה. איזה מין חתולה תוקפת ככה באלימות ורגע אחרי זה מתחננת לצומי וקצת פינוק.

טוב, לפחות לה אני יכולה לסלוח כל פעם מחדש. לאנשים אני לא סולחת יותר מפעם אחת. איבדתי עכשיו חבר טוב מהעבודה ככה, אבל אני פשוט לא יכולה לסמוך עליו יותר. אולי, אם הוא גם כמו החתולה יסתובב סביבי עם מבט מסכן בעיניים...

 

היום התחיל סמסטר, מחר הרצאה ראשונה, בעצם היום אבל בקורס שהחלטתי שאני מוותרת על ההרצאות שלו, זרקנית שכמותי. שנה אחרונה וזהו.

 

הבחור הזה שלח לי הודעה באתר הכרויות. טוען שלאחר שצבר קצת נסיון בדייטים הוא ישמח לנסיון שני. אני מתלבטת האם לכתוב לו בפירוט למה הוא לא מקבל הזדמנות נוספת או לתת לו להנות מהספק. או שאולי שווה לי לנסות, סתם כדי לראות אם באמת אנשים יכולים להשתנות בעקבות צבירת נסיון.