אנשים שצריך להטביע

*כאלה ששוחים לאט יותר ממך ואז כשמגיעים למצב שהם חצי בריכה לפניך ואת באמצע הבריכה את רואה שהם עצרו וחושבת יופי, אם הם יחכו עד שאני אגיע לקצה אני אצא לפניהם ולא אצטרך לעקוף אותם אבל אז רגע לפני שאת מגיעה לקצה הם יוצאים ואת צריכה לעקוף אותם כבר בהתחלה מה ששובר לך את הרצף של הבריכה.

*כאלה ששוחים יותר מהר ממך וכשאת מגיעה לקצה הבריכה ורואה שהם מתקרבים אליך את עוצרת בקצה ומחכה שהם יגיעו כדי שהם יצאו לפניך ולא יצטרכו לעקוף אותך אבל כשהם מגיעים הם גם עוצרים אז את מחליטה לצאת ורגע אחרי הם גם יוצאים ועוקפים אותך ומשפריצים לך מים בפנים.

*אנשים מהסעיף הקודם שעושים את זה כל פעם במשך חצי שעה ואז, כשהבחור שאיתו באת לשחות מחליט לצאת מהמים ואין לך אם מי לדב בעצירות הם פותחים שיחה ב"חם, הא?".

*אנשים ששוחים איתך במסלול וכל פעם שאת חולפת לידם פתאום עושים תנועות מאד רחבות עם הידים.

*זקנות שלא מגיעות עד סוף המסלול אלא עוצרות כשהן מגיעות לקו ההפרדה בין מים רדודים לעמוקים, עומדות במקום, מסתובבות ושוחות חזרה.

*זקנות מהסעיף הקודם שגורמות לך לעקוף אותן פעמיים.

*ילדים

*קיבוצניקים. בד"כ אני הולכת לבריכה הקרובה למקום העבודה ושם יש אנשים ממושמעים, שוחים תמיד בצד ימין של המסלול ככה ש4 אנשים, שניים מהם קרחונים**, יכולים לשחות בכיף. מדי פעם אני הולכת עם אמא שלי לבריכה בקיבוץ. המסלולים שם בערך פי 2 רוחב מהמסלולים בבריכה השניה, אבל הקיבוצניקים שוחים אחד במסלול, באמצע המסלול. כבר יצא לי לראות אנשים שלא נכנסו לבריכה אלא חיכו שאחד המסלולים יתפנה מהשחיין הבודד שבו. ואם אני ממש רוצה להכנס למסלול מאויש, צריך לבקש בנימוס מהאדם במסלול שירשה לי להכנס איתו. ואז כמובן שכל אחד שוחה בצד שלו ככה שמה שבטוח, אדם שלישי לא יכנס למסלול ולכל קיבוצניק יהיה את המרחב הפרטי שלו לשחות בו.

**קרחונים = אנשים שנראים וזזים כמו.

שיחה מאחד הבקרים השבוע

-מה נשמע?

-הכל טוב.

-הכל?

-הרוב... חלק... משהו...

-התחלת בהכל טוב ועוד מעט את קופצת מהחלון

-מה פתאום שאני אקפוץ מהחלון, זה קומה שלישית, אי אפשר למות מזה, סתם יכאב לי אח"כ

-לאו דווקא, מפה את כן יכולה למות

(שנינו ניגשים לחלון לבדוק שוב את הטענות שלנו)

-אם את קופצת ראש את מתה על המקום

-אני לא חושבת שאפשר לקפוץ ראש מהחלון. פסיכולוגית, לא נראה לי שאפשר לשכנע את הגוף לעשות דבר כזה. מילא לקפוץ, כל מה שצריך לעשות זה לעזוב, אבל ממש להביא את עצמי להסתובב באויר כדי לקבל חבטה בראש, לא נראה לי שזה יקרה.

-טוב, את גם יכולה לקפוץ עם הרגלים למטה ולשמור על גוף נוקשה. הזעזעוע מהפגיעה יעבור בעמוד השדרה ויגיע לראש.

-טוב, אולי אני אנסה את זה יום אחד.
-אם תנסי תודיעי לי.

היתי נוכחת בלפחות 2 שיחות בוקר שנפתחו בכך שהחליפו את הנייר טואלט מזה עם הלבבות לזה עם הכלבלבים. אין מה להשוות, הכלבלבים הרבה יותר טוב. אולי אני אתחיל לגנוב נייר טואלט מהעבודה.

הפתי בר של שופרסל פחות טעימים מאלה של אוסם. וגם לא הרבה יותר זולים. יש דברים שבהם עדיף לא לחסוך.