כי מגפי שלג זה חם ובלתי אפשרי לשרוד בתוך כאלה יום שלם במשרד מחומם.
בתמונה: נעלי בית בצבעי הסוואה ובצד ניתן לראות מגפי ברווז.
כדי להשלים את התמונה יש גם כוס דביבון בשביל התה ירוק. האמת שהייתי בטוחה שקנינו את השועל ורק כשהגעתי לעבודה ופתחתי את האריזה ראיתי שזה דביבון ותהיתי איך נתתי לאחד לשכנע אותי להחליף. 
מהשלג של ראשון לא נשאר כלום חוץ ממדרכות חלקות.
ואז הוא מגיע.
ואת מגלה שהמגפיים ששנה שעברה עברו את השלג בצורה ממש מוצלחת שכחו בקיץ איך לאטום מים. ואת יוצאת לטייל בשלג בטוחה שאיזה יופי יהיה ואז נזכרת למה שלג של 0 מעלות מבאס. כי הוא רטוב. הצעיף נהיה רטוב, הפרווה של המעיל רטובה, הכפפות רטובות ולא נעים. ואז פתאום דקירה של קור בבוהן ואת מבינה שהמגפיים החמות והנעימות שחיכית כל הקייץ ללבוש אותן שוב, כבר לא. והנעליים שהאחד קנה בבלאק פריידי לא מתאימות לו אז אתם נוסעים לקנות נעליים. והכי גרוע זה לקנות נעליים כשצריך כי אז אין מקום להתלבטויות. גם ככה את שונאת לקנות נעליים אבל עכשיו אין ברירה, חייבים לחזור עם מגפיים לשלג אם את לא רוצה שינשרו לך האצבעות. ורק אחרי שחזרת הביתה את חושבת על זה שבעצם מה שהיית צריכה לעשות זה לקנות את הספריי הזה שהופך את הנעליים לעמידות במיים. אבל מאוחר מדי, את צריכה נעליים עמידות למחר אם את לא רוצה לדפוק חליקה בדרך לעבודה.
ואת את נזכרת למה כל כך שנאת את החורף פה ואת שוב רוצה הביתה.
