כבר התעצבנתי על זה לא מעט. למה אין לרופאים קורס עם מבחן באמפטיה? באיך לגשת למטופל בלי לגרום לו לבכות?
אז חזרנו למרפאת פוריות. פגשנו אחות נחמדה שעברה על כל הבדיקות (המון בדיקות), הקלידה את הנתונים, הסבירה על התהליך. הסברתי לה למה לא השלמתי את כל הבדיקות., היא אמרה שאולי הרופא יבין. אמרה שאני צריכה חיסון לאדמת, קצת התעצבנתי למה הרופא הקודם לא אמר לי לעשות את החיסון. ואז עברנו לרופא.
אחרי המתנה של חצי שעה נקראנו לחדר של רופא אחר מהפעם הקודמת. כנראה שזה סוג של הגרלה, כל פעם נופלים באקראי על רופא אחר. הפעם נפלנו על המניאק.
אמר לי "לא עשית חיסון אדמת". אמרתי לו שהרופא הקודם לא אמר לי לעשות חיסון. אמר "נשמע לי שאת כועסת שהוא לא אמר לך לעשות חיסון" עניתי "כן, קצת, כי..." הוא לא נתן לי לסיים משפט והתחיל לשטוף אותי שזה לא בסדר שאני מגיעה אליו בלי כל הבדיקות ועוד כועסת עליו שהוא מבזבז לי את הזמן ואני ישר באה ומאשימה אותו, ניסיתי להשחיל איזה משפט "אבל אני לא.." מה שגרם לו להרים עוד קצת את הקול ולהגיד שזה לא בסדר שאני באה ומיד מתחילה לתקוף אותו.
אמרתי -עצור רגע! בוא נתחיל שוב מהתחלה
-טוב, את רוצה להכנס שוב לחדר?
-תעמיד פנים שנכנסתי שוב והתיישבתי מולך
- בסדר, אז מה שלומכם?
-מצויין
-יופי
ואז מתחיל לנזוף בי שבאתי אליו בלי להשלים את כל הבדיקות ואני לא יכולה לצפות שיתחיל התהליך כי יש נהלים, כי הבדיקת אידס של הבעל עוד לא הגיעה וחס וחלילה שיקחו לי דגימה והיא תסכן את שאר הדגימות, למרות שהבדיקה שלי הגיעה, אז למה אי אפשר בינתיים לעשות רק את הבדיקות שלי, אבל אי אפשר לדעת כי הוא עדיין יכול להדביק למרות שאנחנו שוכבים כבר 3 שנים אבל אולי דווקא עכשיו אני אדבק, והכירורג שד אמר שהוא לא מרגיש כלום אבל בעצם הוא התכוון שהוא כן מרגיש משהו אבל יכול להיות שזה רק המבנה של השד ואיך בכלל אני מעיזה לפקפק בו והוא לא מבין על מה אני מדברת כשאני אומרת שאני לא יכולה ללכת לרופא נשים אחר באותו רבעון, הוא מוכן לקבל אותי מחר אצלו במרפאה לבדיקת פאפס. ואם כבר הוא מוכן גם לתת לי הפניה לצילום רחם (יוהו).
אחרי כמה זמן נכנסה מישהי צעירה שהוא לא הציג, אולי אחות והוא הציג אותנו- הנה מר וגברת 1, הם מנסים להכנס להריון, כמה זמן כבר? אני בשקט- 9 חודשים. הוא ממשיך בטון הכי מזלזל שהוא מצליח לגייס "וואו, 9 חודשים, כל כך הרבה זמן? בואי אני אגיד לך משהו, אם אני הייתי רופא נשים שלך הייתי שולח אותך עכשיו הביתה לנסות עוד כמה חודשים לפני שתחזרו"
בקיצור במשך חצי שעה גרם לי להבין כמה זה איום מצידנו שבאנו לבזבז את הזמן שלו ושלא נעיז לחזור אליו בלי כל הבדיקות. יצאתי ממנו בוכה.
איכשהו היום הצלחתי לגייס כוחות נפשיים לנסוע למרפאה שלו, לפחות את הבדיקת פאפס הצלחתי לעשות.
כל פעם שנזכרתי בביקור הזה עלו לי דמעות בעיניים
ואז נזכרתי במשהו ש empiarti כתבה לי פעם שאני צריכה לתת לרגשות לעלות ולנסות להבין מאיפה הם באים. אז היום כל פעם שהרגשתי את המחנק בגרון ואת הדמעות באות ניסיתי להבין מאיפה הן באות. מה גורם להן. איכשהו, ברגע שניסיתי לנתח את זה בצורה לוגית, הדמעות נעלמו, מה שקצת פוגע בפואנטה. אז ניסיתי להזכר ספציפית מה חשבתי ברגע שהדמעות עלו. הגעתי למסקנה שזה קורה כל פעם שאני חושבת על הכשלון בהתמודדות שלי. כשחשבתי על זה שאני לא רוצה לראות את הרופא הזה ואני אלך לרופא פרטי, כשחשבתי על זה שזה פוגע לי בעבודה ואולי אני אספר למנהל שלי ואבקש ממנו לקחת ממני קצת אחריות, בעיקר כשאני נזכרת איך הוא גרם לי לבכות. אני לא חזקה כמו שהייתי רוצה להיות וקשה לי עם זה שקשה לי. סוג של מעגליות. עכשיו צריך לחשוב איך אני יוצאת מזה. זה שהצלחתי היום להגיע אליו למרות הכל זה סוג של התחלה. אבל נראה לי שבכל זאת אני אנסה רופא פרטי. בעיקר כי הוא כנראה לא יסכים לראות אותי שוב בלי אולטרסאונד ובכל הצפון יש רק שני מכונים שעושים את זה אין תורים ללפני סוף אפריל. התחננתי, אמרתי שאני אבוא בפרטי, אני אשלם כפול, רק שיקבלו אותי. אבל אין. רק בסוף אפריל.
שישרפו כולם.
אוי יקירה כמה עצב צבור לך בפנים ואיזה חוסר אונים מול הרופאים חסרי האמפטיה האלה! את לגמרי צודקת שחלק חשוב, חיוני אפילו, מהחינוך של רופאים אמור להיות (דגש על אמור) יחס לחולים! באנגליה הבנתי שהם כבר מיישמים את זה....(וגם שם זה בריאות ממלכתית חינם) אבל בארץ....אוף!
השבמחקומה זה צריך להיות שבכל הצפון יש רק שני מכונים שעושים אולטרסאונד ותורים לאפריל? זה לא אנושי!!! היום אצל כל רופא נשים יש מכשיר אולטרסאונד במרפאה! או שזה סוג אחר של אולטרסאונד שהם דורשים? אוף ואוף ואוף.
החמאת לי מאד שזכרת להתרכז בתחושות הפיסיות - הכוונה לא להבין (עם הראש) מאיפה זה בא, אלא להתרכז ממש בתחושה הפיסית (דמעות, מחנק בגרון) בלי לחשוב ואז זיכרון עולה. היית מאד קרובה עם התחושה של הכשלון...אבל שוב, זה הראש דיבר. אם תתני לו לנוח ותתרכזי בפיסי, אולי יעלה זיכרון מפעם....בכל מקרה זה מצוין שהדמעות נעלמו כאשר התרכזת בהן, כי זה אומר שהסכמת להיות עם התחושה ואז היא התפוגגה מאליה. שולחת לך אהבה ואנרגיות טובות (אם לא יעזור לא יזיק) - אין לי ספק שהכל יסתדר בסוף, לנשום עמוק ולעשות צעד צעד.....חיבוק
חייבים לעשות משהו כזה גם בארץ. זה הסיבה שהאנשים בארץ איבדו אמון במערכת הבריאות.
השבמחקאני צריכה אולטרסאונד שד. הכירורג שד אמר שהוא לא מרגיש כלום אבל בגלל שיש לי מבנה בלוטי גם אם יהיה משהו הוא לא ירגיש. הרופא קרא את מה שהוא אמר והסביר לי שהכירורג כן הרגיש משהו אבל בגלל שיש לי מבנה בלוטי הוא לא בטוח שזה בעיתי. בקיצור לקח את זה לכיוון הכי רע כדי לגרום לי להרגיש לא טוב
ניסיתי להתרכז בתחושה הפיזית, הרגשתי מחנק בגרון וכאב בעיניים, כמו שאני מרגישה כל פעם שאני נסערת. תודה על האנרגיות, אני משתדלת לנשום.
התהליך שאת עוברת מועד לשינויי מצב רוח, בגלל ההורמונים. זה מסע ברכבת הרים רגשית, וגם פיזית. מה שאומר שהרופאים צריכים להיות סופר רגישים, והם פשוט לא. מעט רופאים מצליחים להיות אמפתיים. הם רואים כל כך הרבה סבל שהם מוכרחים להיות קצת אטומים, ודאי שנעשים קהים עם השנים. באמת נפלת על המניאק המגעיל, ואין סיבה להמשיך עם זה. חפשי רופא אחר. בדקי באינטרנט, חפשי המלצות. יש פורומים. זה צריך להיות באזור שלך. אין סיבה שתעברי את זה כאילו את הראשונה בעולם. קבוצת תמיכה של נשים שנמצאות במצבך יכולה לסייע לך פלאים.
השבמחקנשמע איום ונורא. גם לי כידוע יש חוויות איומות מרופאים במרפאה שבה מקבלים "מי שיוצא היום". אולי יש סיכוי לבדוק עם האחיות או המזכירות אם יש אפשרות לבקש לא אותו (בנועם כמובן, אולי עם שוחד שוקולדי מתאים).
השבמחקסליחה שאני מפשטת, זה לגמרי לא מזלזול, לא שווה לנסות רופא במרכז לאולטרסאונד? אנחנו במרחק רכבת של 40 דקות מחוף הכרמל.
ברור לך שמה שהבנת מכירורג השד הוא נכון, והכיוון שרופא הנשים לקח את זה הוא הכיוון ההיסטרי. בגלל מרקם השד שלך לא ניתן בקלות לזהות אם יש משהו חריג, לא להיפך.
השבמחקבאיזה קופה אתם? יש מצב לגיחה דרומה לצורך התור? אני, למשל, יכולה לקבוע ברעננה (שזה יחסית קרוב אלי) אבל לעוד חצי שנה, או לתל אביב (שזה לא נוח) לחודש הקרוב.....שווה לנסות?
ממשיכה לשלוח אנרגיות.....אולי זה ישפיע גם על הסביבה שלך (רופאים וזה....)
האחיות גם רואות את כל הסבל והרצון, למה הן יכולות להיות נוקשות אבל בצורה אדיבה ומבינה והרופא לא יכול?
השבמחקאני עכשיו מחפשת רופא פרטי מומלץ.
אני לא טובה בהתחברות לאנשים, השיחה שלי עם מזכירות תמיד נשארת בנימה רשמית, גם אני מנסה להיות חביבה ומתעניינת. אני מפחדת שאם אני אציע שוקולד למזכירה היא תחשוב שאני מוזרה.
השבמחקאולי אני באמת אלך למרכז לאולטרסאונד. אם חיכיתי שעה וחצי לבדיקת פאפס, למה שאני לא אסע שעה וחצי הלוך ושוב לאולטרסאונד.
מאוד עצוב לשמוע שזו החוויה שעברת. אני מקווה שבעתיד תפלי על רופאים רגישים יותר וקשובים. דווקא כן מתחילה מודעות בנושא בארץ לגבי חשיבות האמפטיה לחולים ויש קורסים מיוחדים במסגרת לימודי הרפואה שמטרתם לחנך בדיוק לזה. לצערי אני בכל זאת חושבת שאנשים שהינם בטבעם רעים וחסרי רגישות לא ניתן ללמד להיות אחרת וכפי שבכל החברה קיימת אטימות כך גם בעולם הרפואה. יש היבט נוסף שקשה אולי מן הצד של המטופל המצוי במצוקה לראות, אבל רופאים חשופים להרבה האשמות והטחות מצד המטופלים פעמים רבות ללא עוול בכפם, זה יוצר מנגנון אוטומטי של התגוננות וכעס נגדי של הרופא, ובחוויה האישית שלי מעטות הפעמים שנתקלתי באנשי צוות רפואה שהצליחו להגיב בצורה שונה, קשובה וסבלנית יותר מול הכעס שהופנה נגדם והערצתי את גדולת לבם. זה באמת לא קל ומה שעצוב זה שלא פעם הכעס המודחק הזה והתסכול פשוט יוצאים על המטופל הבא בתור ללא עוול בכפו..
השבמחקאני שמחה לשמוע שיש התקדמות בנושא. אולי אי אפשר ללמד אדם להיות רגיש אבל לפחות לגרום לו להבין שגם בצד השני יש אנשים. כמו שמניפה כתבה, תהליך של טיפולי פוריות הוא תהליך שמתחיל מתסכול, אני מגיעה ממצב של הרגשה שנכשלתי בדבר הכי בסיסי שאשה אמורה להיות מסוגלת לעשות ובאתי אליו לקבל עזרה. אז אני מגיעה עם תסכולים מהבית ועם חוסר סבלנות וכל חודש שעובר זה עוד חודש שהתפספס, אבל אותו זה לא מעניין, אני מבזבזת את הזמן שלו ואין לי שום זכות להתמרמר.
השבמחקאיזה מוזר זה, באיזור שאני גרה יש אולטראסאונד והכי הרבה שהייתי צריכה לחכות לזה היה גג שבועיים (אני חושבת שב4 שנים האחרונות עשיתי אולטראסאונד לפחות 4-5 פעמים).
השבמחקרופאי נשים זה עם מוזר
אני לפני 4 שנים נפלתי על רופא אנטיפת ברמות
כל בעיה שהייתה לי אפילו שהיא לא הייתה קשורה הוא קישר לזה שאני בעודף משקל
הוא רצה להפסיק לי את הגלולות (בלי גלולות אני לא מתפקדת כי הכאבי מחזור גומרים אותי + הוא נמשך שבוע!) ולא טרח אפילו להסביר לי למה
שנתיים אחר כך שהייתה לי בעיה, והלכתי לרופאה אחרת, אחרי הבדיקות היא אמרה שיש לי שחלות פולציסטיות, והחליפה לי את הגלולות שלקחתי למשהו אחר
אבל כמה רופאים יש שהם נחמדים ומסבירים ובאמת נעימים? לא הרבה מסתבר
מה שגורם לתהות למה לכל הרוחות הם בחרו במקצוע הזה
ואם כל כך רע להם שם והם כאלה מיזנטרופים, למה הם ממשיכים בזה?
שיהיה בהצלחה עם הבדיקות והכל
אולטרסאונד שד? איפה בדיוק הוא נמצא? אני מחר קובעת תור
השבמחקאני מכירה הרבה סיפורים על רופאי נשים נוראיים. מעניין אם זה באמת יחודי לרופאי נשים או שפשוט אנחנו נזקקות להן בתדירות הרבה יותר גבוהה מכל רופא אחר ולכן הסיכוי להתקל באחד אנטיפת גבוהה יותר.
עצוב לשמוע אבל זה המצב. רופאים פרטיים הם לא תמיד נחמדים יותר, אז מומלץ להוריד ציפיות. אחד הרופאים הפרטיים הכי נחשבים ומומלצים להריון בסיכון הוא אנטיפט חסר לב במיוחד, אבל בזכותו יש לי בת, אז זה שווה כל דמעה מבחינתי.
השבמחקיש גם רופאים, אחיות ואנשי צוות נעימים ומקסימים. באמת. גם במגזר הציבורי וגם בפרטי.
תקרבעי אולטרסאונד שד במרכז, שווה לנסוע במיוחד ולקצר את התהליך. יכול להיות שאפשר למצוא אולטרסאונד שד פרטי ואז זה בכלל יהיה תוך כמה ימים.
ממליצה לך למצוא אוזן קשבת מחוץ למעגל הרפואי כמו חברה טובה שעברה או עוברת משהו דומה, פורום פוריות בתפוז וכו, ושם לקבל תמיכה.
זה נכון, יש גם רופאים נעימים, אבל מספיק אחד אנטיפט להרוס את כל החוויה.
השבמחקבסוף מצאתי אולטראסאונד שד ממש ליד הבית בעוד שבועיים בעלות סמלית של 420 שח ללא סיכוי להחזר מהקופה. כשמוכנים לשלם אפשר לקבל הכל.
לאחרונה אני קוראת את הפורום פוריות של תפוז באופן די קבוע ואפילו כתבתי קצת וזה באמת מרגיש טוב, הידיעה הזו שיש עוד בנות שנמצאות באותו מקום כמוני.
איכס איזה חוסר אמפתיה לזוג צעיר שמנסה.
השבמחקהכי חשוב זה האינטואיציות שלך, את לא מבזבזת לאף אחד את הזמן
זו העבודה שלהם, זה התפקיד שלהם לעזור לך. לכם. הדרך שבה הכול נעשה קצת משאיר דברים בערפל, נראה שהם לא מספקים תשובות ולא מבינים את הלחץ שזה גורם לכם. מעניין אם זה היה היחס אם היית הבת שלהם. אל תתביישי לעצור ולהגיד זה מספיק חשוב לי כדי שעכשיו אני אבדוק ולא אדחה את זה.