אתה בכלל קורא פה?

טענת שאני לא משתפת אותך אז הראיתי לך את הבלוג הזה. אבל אני לא חושבת שאתה קורא פה. לא נראה לי שקראת יותר מפוסט אחד. אני לא יודעת אם זה עצלנות או שלא באמת אכפת לך. או שזה שילוב של שניהם. אם אכפת לך למה אתה לא שואל? למה אתה לא מתעניין? לי אכפת אז אני מחטטת לך במחשב. אתה יודע שמצאתי את השיחה שבה החברה הקודמת שלך התחילה איתך? למה היא עדיין חברה של החברה של אח שלך בפיכסבוק? אכפת לי אז אני שואלת אותך שאלות אישיות ומנסה לחקור אותך על העבר שלך ועל המחשבות שלך והתשובה שלך כמעט תמיד זהה- לא יודע.

אתה זוכר שאמרתי לך שזה מעצבן אותי? אתה בטח לא זוכר. סליחה, לא מנהל רשימות של מי אמר מה. אתה גם בטח לא מנהל רשימות של מי שאל מה. למשל, אתה זוכר מה שאלתי אותך אתמול בלילה?

אני זוכרת. ואני זוכרת את התשובה. טוב זה לא חוכמה, זו אותה תשובה כל הזמן. לא יודע. רק פעם אחת כשהיית מסטול שאלתי אותך שאלה ואתה ענית עליה ישר בלי להתלבט. מצד שני היית מסטול, אני לא יודעת אם באמת התכוונת לזה. אין סיכוי שאתה זוכר מה שאלתי אותך.

 

כל הסופשבוע קיטרת. זה בסדר, זה קורה. גם אני לפעמים שונאת את החיים שלי. אבל גם כשאני שונאת אותם וחושבת על כל מה שאין לי אני זוכרת מה יש לי ואני זוכרת שיש לי מזל שיש לי את מה שיש לי. אתה יכול לקרוא פה כמה פוסטים כאלה אם אתה לא מאמין. אבל אתה לא זוכר אותי. אמרת שכל החיים שלך לא כמו שאתה רוצה והיית רוצה לעזוב את המדינה הזו ולהתחיל מחדש במקום אחר. ומה איתי? אתמול כששאלתי אותך איפה אני נכנסת בכל החיים הדפוקים שלך אמרת שזה סתם קיטורים ולא באמת התכוונת. אבל לא ענית לי על השאלה. איפה אני נכנסת בכל הקיטורים האלה? אני משהו טוב בכל החיים הדפוקים שלך? אני סתם משהו שנחמד שהוא שם אבל זה לא באמת משנה?

 

אתה אומר שאתה לא יודע מה אני מרגישה. אבל אני כן יודעת מה אני מרגישה ואני גם אומרת לך את זה. אתה לא אומר לי מה אתה מרגיש וכשאני שואלת אותך התשובה היא לא יודע. אם אתה לא יודע מה אתה מרגיש איך אתה מצפה לדעת מה אני מרגישה?

 

אני יכולה להגיד לך את כל הדברים האלה אבל אני יודעת מה תהיה התשובה. התשובה היא שאתה לא יודע לנסח את עצמך. אתה טיפוס של שאלות אמריקאיות. מה אתה חושב עלי? א. אני חמודה. ב. אני מגניבה. ג. אני משהו שנעים להעביר איתו את הזמן. ד. אחר, רשום את התשובה בצד השני של הדף.  אבל אף פעם אין צד שני של הדף. כי על שאלות פתוחות אתה לא יודע לענות. מזל שבמקצוע שלך כל השאלות הן של חישובים ונוסחאות.

אני יכולה גם לכתוב פה את הדברים האלה. זה יהיה חסר תועלת באותה מידה כי אני לא חושבת שאתה קורא פה.

שגרה זה רע?

לפני שבוע בדיוק הייתי בבית מלון באמסטרדם, מתבאסת מזה שמחר חוזרים לארץ. הוא דווקא לא היה מבואס כמוני, נראה שדי נמאס לו ממני. דיי בצדק האמת. ביום האחרון תפסתי איזה וירוס בבטן והייתי מבאסת לחלוטין. אבל לא לדאוג, איך שנחתנו בארץ כבר נמאס לו מישראלים ומחום ומהכל. אני דווקא הייתי בסדר. זה בא עם הזמן. עכשיו כבר די נמאס לי מהחום אבל אני עדיין עם האנרגיות שצברתי.

 

לא ששאלתם אבל היה כיף. הכי כיף- להיות רחוקה מהכל. לא לחשוב על העבודה שעדיין צריך לעשות כדי לסיים את התואר (ועדיין צריך לעשות אותה). לא לחשוב על זה שיש לנו יעד חשוב לעמוד בו בסוף החודש ואם לא נצליח כל מה שעשיתי שנה אחרונה יהיה בזבוז זמן (הוא כנראה לא יהיה אבל אז לא ידעתי את זה). פשוט לקום בבוקר וללכת למקום חדש. אוקי, אמסטרדם די קטנה ואחרי יומיים כבר לא נראית חדשה אבל עדיין, נשארו עוד מקומות שלא היינו בהם, עוד מוזיאונים שלא ראינו (לעזאזל, יש בעיר הזו הרבה מוזיאונים), עוד בתי קפה שלא התאכזבנו מהקפה שלהם, עוד מסעדות מכל הסוגים (רק לא של אוכל הולנדי), עוד הזדמנויות לקניית מזכרות (בסוף לא הספקתי לקנות), עוד כמה ימים לנוח.

בעניין הקפה- מה הקטע? בבתי הקפה יש מגוון של סוגי בירה, בקופי שופס יש מגוון אחר (לא ניסיתי), אבל קפה טוב מצאנו רק בהאג.  הגיוני אחרי הכל, לתבוע חיילים ישראלים על רצח עם הרבה יותר מתיש מלהתמסטל על שפת תעלה.

 

אז עכשיו חוזרים לשגרה. יש את העבודה הזו שמתחילת השבוע אני אומרת לעצמי שהיום אני אתחיל אותה ואז מוותרת כי זה לא יקרה. ויש את היעד הזה בעבודה שכרגע לא כל כך נראה שנצליח להגיע אליו בזמן אבל כרגע זה לא כל כך תלוי בי, אני די עשיתי את כל מה שיכלתי וכרגע אני רק צריכה להגיב מהר לתיקונים קלים. אני נוטה לא להלחץ מדברים שלא תלויים בי, זה נראה לי חסר טעם, ככה שבעניין הזה אני לא כל כך לחוצה. וצריך להשקות את העציצים.

 

וכמובן שיש את מר בחור, שכרגע יודע על הבלוג הזה, למרות שאני לא יודעת אם הוא גם יקרא אותו. מצד אחד זה די סותר את כל עניין האנונימיות. מצד שני אני חושבת שדי ידעתי מזמן שאני הולכת להראות לו את הבלוג. חוץ מזה שאת רוב הדברים שאני כותבת פה שאני גם מספרת לו, וגם את מה שאני לא כותבת, מה שדי מסביר למה אני כותבת די מעט לאחרונה.

 

אז יאלה ברעל וכוחות מחודשים, נעבור את הקייץ החם הזה.

לסיום, קבלו תמונה של אווזי הבר. את נילס לא מצאתי, אבל מולי נמצא שם.