המשך מעקב

יום שישי
הליכון- V, קיטורים- לא נרשם משהו משמעותי
משהו יפה- מספיק חם ללבוש שמלה. שמלת צמר עם גרביוני צמר וגרביים עד הברך, ובגלל שהמעיל ארוך אז בעצם ברגע שאני יוצאת מבניין לא רואים שאני לובשת שמלה ובעבודה כולם תקועים בעצמם ולא שמים לב מה אני לובשת, אבל אני יודעת שאני לובשת שמלה וזה נחמד.

יום חמישי
עיפה מדי ואין לי כוח לשטויות שלי.
וי על 30 דקות על ההליכון פלוס הליכה מהמרפאה לעבודה  בבוקר ומהעבודה לאוטובוס.
קיטור-  ביום שבת אני צריכה להגיע למרפאה לבדיקת דם בשמונה וחצי בבוקר. בשבת. כמות הזריקות היומית עלתה ל-3 והבטן שלי מתחילה להיות קשה, מה שהופך את הזריקות לממש כואבות.
משהו יפה- האחד ממש משתדל לתמוך וזה כל כך חמוד מצידו.

יום רביעי
לזוז- 30 דקות על האליפטי. השכנה הצטרפה להתחלה אז חצי מהזמן דיברנו וחצי שני ראיתי סדרה. החצי השני היה יותר קל.
קיטור- חשבונות, ביוקרטיה של מיסים, הבטן שלי מתחילה להתמלא סימנים כחולים ואנחנו רק בהתחלה, לא רוצה לדעת איך היא תראה עוד שבוע.
משהו יפה- הימים מתארכים ויצאתי היום מהמשרד בדיוק בזמן לראות את השמיים ורודים. וגם הטיילת של הנהר יפה בזמן המעבר לחושך. הראיתי למנהל שלי את התמונות מהסופשבוע והוא ממש התלהב מהן. אמר שאני צריכה לפרסם אותן.

todo list- קיבלתי ושילמתי את החשבון של המרפאה. סרקתי ושלחתי לדבר הזה של המס.
שלחתי מייל לאחות הקבועה של הרופאה שאני קצת (מאוד) לחוצה מהכמות של הורמונים. היום בבוקר הרופאה התקשרה אלי להרגיע אותי שאני הבנתי לא נכון את האחות והיא לא באמת מנסה להרוג אותי (אולי לא בדיוק במילים האלה). המינון שהיא רשמה לי מקובל בארצות הברית, מתחילים עם מינון הכי גבוה ויורדים לפי הצורך. הם לא מאמינים בגישת לאט ובזהירות. המינון הכפול של הזריקות של שבוע הבא נועד למנוע גירוי יתר כתוצאה מהמינון המטורף של השבוע. אפשר להגיד שאני טיפה יותר רגועה עכשיו.

חלום מטריד- חלמתי שאני יושבת עם אמא שלי והיא מתחילה לספר לי על משהו שקרה לאבא שלי אבל אז גולשת לדיבורי צד ושואלת אם אני זוכרת את הפעם ההיא שאבא נסע באוטובוס ואיזה משהו ואני קטעתי אותה בגסות (בדיוק כמו שקטעתי את זאת שהתקשרה אתמול) שכן כן, אני זוכרת, למרות שלא זכרתי, ומה קרא לאבא. מכל הקשקושים שלה בסופו של דבר אני מבינה שהוא במצב קשה, אולי מת, לא ברור מה קרה, כנראה לא התאבדות ואני מתחילה לחשוב שאולי זה כן התאבדות ואולי זה בגלל שאמרתי לו שלא היה צריך להעביר לנו כסף לחשבון בנק (בעולם האמיתי, לא בחלום, הוא העביר לנו כסף ואני התלבטתי אם להגיד לו שהיה עדיף שלא יעשה את זה כי IRS וזה, אבל לא אמרתי כלום, אבל בחלום כן אמרתי לו) ואולי בגלל זה הוא הרגיש מיותר. בכל אופן התעוררתי הם הרגשה רע עם עצמי ועצבנית על אמא שלי.
הקטע הוא שבחלום לא אמא שלי ולא אבא שלי לא התנהגו כמו שהם במציאות. אני צריכה להתקשר לאבא שלי יותר. תזכירו לי בסופשבוע.



יום שלישי

להזיז את עצמי- ממשיכה ללכת ברגל מהעבודה לאוטובוס. מזג האויר מתחמם ו6- זה בכלל לא קר כשלובשים מספיק. 

30 דקות הליכה מהירה על ההליכון עם נטפליקס, הורדתי מראש פרקים ראשונים מכמה סדרות לראות מה יתאים לי, הסדרה הראשונה שבדקתי היתה מתאימה אבל הפרק רק 20 דקות ולא רציתי להפסיק, למרבה הפלא הויפי עבד מספיק לראות עוד חצי פרק. כשחזרתי הורדתי את כל העונה.

הוצאת קיטור התקשרו מבית המרקחת בדיוק בזמן שהלכתי בחוץ. זאת אומרת שהייתי צריכה להוציא ידיים מהכיסים ולהוריד את כיסוי הפנים מהפה. 6- זה לא מספיק חם בשביל זה. 

משהו, סיפור, לא משנה, תרופה מוכנה להזמנה בשבילי, מתחילה להקריא לי את ההוראות מהרופאה. אני קופאת מקור קוטעת אותה בגסות, כן כן אני יודעת מה עושים עם זה, שואלת אם הביטוח מכסה כי שבוע שעבר הוא לא כיסה. הבחורה מתחילה להקריא לי טקסט כסת"ח שהיא מחוייבת לקרוא לפני שהיא מגיעה לפרטים. אני קופאת מקור אבל יודעת שאם אני אקטע אותה היא תתחיל מהתחלה. אמריקאים. חביבות וחוסר תועלת שעולים לי על העצבים כל פעם מחדש. 

todo list שלא עשיתי- לסרוק מרשם וקבלה על כל התרופות ולשלוח למשהו כזה של מס, לא משנה. לא דחוף, זה יהיה בסדר. שוקלת אם לכתוב מייל לאחות בקשר לכמות המוגזמת של הורמונים. תוהה איך לכתוב בצורה שלא תתפרש לא נכון, כי בכל זאת אמריקאים. 

משהו יפה

שוב שלג. וגם הלכנו הבוקר עם השכנים לאכול בוקר. דרך נחמדה לפתוח את הבוקר.